פסק הדין עוסק בשתי עתירות חוקתיות מאוחדות שהוגשו לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ נגד חוק ההתייעלות הכלכלית (מיסוי רווחים לא מחולקים), הידוע כתיקון מס' 277 לפקודת מס הכנסה. במרכז העתירות עמדה שאלת חוקתיותו של החוק החדש, שנועד להתמודד עם תופעת צבירת הרווחים בחברות מעטים לצורך דחיית מס. החוק קבע שני מנגנונים עיקריים: הרחבת האפשרות לייחס הכנסות של חברות מעטים לבעלי מניותיהן, והטלת מס שנתי של 2% על רווחים עודפים שלא חולקו כדיבידנד. העותרים טענו כי מדובר בחוק דרקוני, רטרואקטיבי ופוגעני, אשר פוגע בזכויות יסוד מוגנות ובחופש הפעולה העסקי של חברות רבות. מנגד טענה המדינה כי מדובר בחקיקה כלכלית חשובה שנועדה למנוע ניצול לרעה של משטר המס ולהבטיח צדק חלוקתי. בית המשפט העליון דחה את העתירות וקבע כי לא מתקיימת עילה להתערבות בחקיקה ראשית בתחום הכלכלי, וכי החוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה.
מיסוי חברות מעטים וחברות ארנק: בחינה חוקתית של תיקון מס' 277 לפקודת מס הכנסה