לפני בית המשפט בקשה למחיקת סעיפים מכתב אישום שהוגש נגד נאשם בגין עבירות מס בשנים 2008-2017. כתב האישום מייחס לנאשם השמטת הכנסה ומרמה, ערמה ותחבולה. על פי הנטען, הנאשם השכיר חמש דירות בירושלים וקיבל הכנסות משכירות בסך כולל של כ-2.7 מיליון ש"ח, אותן השמיט במכוון מדוחותיו לרשויות המס.
ההגנה טוענת כי הכנסות הנאשם בשנת 2008 היו נמוכות מסף הדיווח, ולכן יש למחוק את האישום לשנה זו. עוד נטען שלא ניתן לייחס לנאשם עבירת "סל" (סעיף 220(5)) כאשר יוחסה לו עבירה ספציפית (סעיף 220(1)), ובנוסף, הוא נחקר רק על הסעיף הספציפי ולא הוזהר כראוי על הסעיף הכללי.
ההגנה מבססת את טענותיה על פסיקות קודמות הקובעות כי סעיף 220(5) יופעל רק כשאין עבירה אחרת המכסה את המעשים, וכי לא ניתן להעמיד לדין בגין שני הסעיפים על אותן נסיבות עובדתיות. נטען כי אזהרת הנאשם אודות הסעיף הכללי, פגע ביכולתו לכלכל את צעדיו ולהתגונן. לאור כל זאת, ביקשה ההגנה לתקן את כתב האישום כך שיתייחס לשנים 2009-2017 בלבד, להפחית את סכום ההכנסה הנטען, למחוק את סעיף 220(5) מכתב האישום, וכן לקבל התייחסות בית המשפט לפגם הנטען בהליך החקירה.
המאשימה מצידה מודה כי הכנסות 2008 היו מתחת לסף הדיווח, אך טוענת כי העובדה שהנאשם לא דיווח על הכנסותיו בשנה זו רלוונטית להוכחת אשמתו הכוללת לאורך השנים. ביחס לטענה על סעיף 220(5), נטען כי מעשיו של הנאשם אכן מקימים את שתי העבירות, וכי היא רשאית להעמיד לדין במספר עבירות בגין אותו מעשה כאשר המעשים מגבשים אותן. עוד צויין כי במקרה זה, השמטה שיטתית של הכנסות בהיקפים של מיליוני שקלים לאורך עשור מצדיקה את הכללת סעיף המרמה, שכן היא חורגת מהשמטת הכנסה גרידא. לבסוף, דחתה המאשימה את הטענה לפגם בחקירה וטענה כי הנאשם הוזהר על הכוונה לחמוק ממס (הכלולה בסעיף 220(1)) ועומת עם העובדות, לפיכך לא נגרם לו עיוות דין.
השופט ארנון איתן קיבל באופן חלקי את הבקשה למחיקת סעיפים מכתב האישום. באשר לטענה הראשונה, קבע השופט כי יש למחוק את העובדות המתייחסות לשנת 2008 מכתב האישום. נימוקו לכך הוא שהמאשימה עצמה אינה חולקת על כך שהנאשם לא היה מחויב בדיווח מס עבור שנה זו, וכי לא ברור כיצד עובדה זו רלוונטית להוכחת האישום, שכן העבירות המיוחסות לנאשם מתייחסות לשנים 2009-2017 בלבד.
לעומת זאת, באשר לבקשה למחיקת עבירת ה"מרמה, ערמה ותחבולה", נקבע כי אף שהסעיף הוא כללי, ניתן לכלול אותו לצד הוראת חוק ספציפית, כאשר התיאור העובדתי מצביע על מרמה רחבה יותר או כאשר מתגלות עבירות נוספות. נקבע כי במקרה זה, העובדה שהנאשם השמיט באופן שיטתי הכנסות בהיקפים של מיליוני שקלים ממספר מקורות הכנסה לאורך תשע שנים, מצדיקה את הכללת סעיף 220(5). בנוסף, נדחתה הטענה לפגם בחקירה עקב העדר אזהרה ספציפית, שכן למאשימה שמורה הזכות לקבוע את הוראות החיקוק המיוחסות לנאשם.
Reload document 
Open in new tab