ההליך עניינו בבקשתה של נאשמת, אשר הורשעה יחד עם עובדות נוספות בעבירות התעללות חמורות בקטינים חסרי ישע, תקיפה בנסיבות מחמירות והתעללות נפשית, לעיכוב ביצוע גזר דינה שניתן בבית המשפט המחוזי.
הנאשמת, שהייתה הבעלים של "גן בימבה", נידונה לשנתיים מאסר בפועל לאחר שהורשעה במסכת אירועים קשה. כתב האישום המתוקן גולל שורה ארוכה של מעשי תקיפה והתעללות ממושכת ויומיומית בתינוקות ופעוטות בגילאי שלושה חודשים ועד שלוש וחצי שנים, במהלך שנת 2022. הפרשה נחשפה הודות לאם אשר חשדה בהתרחשויות והסתירה מכשיר הקלטה, שבו תועדו בין היתר איומים, קללות ותוקפנות כלפי הפעוטות.
ההתנהלות האלימה של הנאשמת ושותפותיה כללה מקרים רבים של משיכת הפעוטות בידיהם וברגליהם, גרירתם, הטחתם בחוזקה על מזרנים או כיסאות, השלכתם ואף בעיטה בהם. מעשים קשים אלו, בהם הואשמה הנאשמת ב-143 מקרים שונים כמי ששימשה מנהלת הגן וגם כמטפלת, גרמו לפעוטות סבל רב. סבלם של הקורבנות התבטא בהפרעות התנהגות שונות, לרבות הפרעות שינה, הפרעות אכילה, התקפי זעם והתפרצויות אלימות.
על גזר הדין הגישה הנאשמת ערעור לבית המשפט העליון, כאשר עתירתה במסגרת הערעור היא להפחית את עונש המאסר או להמיר אותו במאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות, כפי שהומלץ על ידי שירות המבחן.
לאחר שבחנה את החומר ושמעה את טיעוני הצדדים קיבלה השופטת רות רונן את הבקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר. נימוקה המרכזי של השופטת בהחלטה היה כי מוטב לאפשר לנאשמת להעלות את טענותיה בערעור מבלי שתחל בריצוי עונש המאסר. זאת, כיוון שדחיית הבקשה עלולה להביא לכך שהדיון בערעור ביחס לרכיב עונש המאסר יהפוך לתיאורטי. הודגש כי לא הועלתה כל טענה מצד המדינה ביחס לחשש הנובע מדחיית תחילת ריצוי המאסר, דבר שתמך בהחלטת השופטת להיעתר לבקשה.
Reload document 
Open in new tab