השופט: איתי הרמלין
למדינה: עו"ד אורן חיים
לנאשם: עו"ד שמשון וייס ועו"ד לירז מאיר
מאמן כדורגל, כבן 54, הואשם בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות לפי חוק העונשין בעקבות אירוע דריסה שהתרחש ב-6.4.24. האירוע התחולל במהלך עצרת מחאה גדולה בצומת הרחובות קפלן ומנחם בגין בתל אביב, מוקד שהפך לסמל להפגנות נגד הממשלה ולקריאה לשחרור החטופים. באותו ערב, המפגינים החלו לנוע ולחסום את נתיבי התנועה, ובשלב זה נקלע הנאשם עם רכבו לתוך ההמון ונעצר בצומת, דבר שהוביל לעימות מילולי חריף בין הנאשם ואשתו לבין המוחים. שוטר שנכח במקום מנע מהנאשם לצאת מהרכב והורה לו לנסוע אחריו באיטיות כדי להתפנות מהצומת בבטחה. אולם, הנאשם האיץ את הרכב בפתאומיות תוך שהוא סוטה ימינה ושמאלה בתוך הקהל. כתוצאה מהנהיגה נפגעו חמישה מפגינים; נורית, שנפצעה באורח הקשה ביותר עם שברים בצלעות ואושפזה, וארבעה מפגינים נוספים שסבלו מחבלות, כאבים וטראומה נפשית.
ההגנה הציגה קו המודה בעובדות הפיזיות והמתועדות, אך כפרה במניע פלילי או אידיאולוגי. הנאשם טען כי פעל תחת דחק נפשי קיצוני לאחר שמפגינה איחלה מות לבנו, המשרת כלוחם בעזה, בעוד אשתו זועקת ומנופפת בתמונת הבן מחלון הרכב. נטען כי לא היה מדובר ב"כוונת זדון", אלא בטעות תפעולית קלאסית של התבלבלות בין דוושת התאוצה לבלם עקב הלחץ וההמולה מסביב. לשיטתם, יש לראות באירוע תאונת רשלנות מצערת עם "אשם תורם" של המפגינים, ולא מעשה פזיזות חמור המצדיק אישום לפי חוק העונשין.
במהלך פרשת התביעה, עמדה ההגנה באופן חריג על זימונם לעדות פרונטלית של ארבעה מתוך חמשת הנפגעים, החלטה שסומנה בסיום ההליך כטעות מצד הסניגורים לאחר שעדויות אלו רק העצימו את חומרת הנזק הראייתי; העדים תיארו בפירוט רב רגעי אימה של דריסה ב"דהרה", סטייה מכוונת של הרכב לעברם ותוצאות רפואיות קשות הכוללות שברים בצלעות, אשפוזים ופגיעות נפשיות משמעותיות(כגון ASD ופוסט-טראומה) בעוד חקירותיהם הנגדיות לא הצליחו לערער את גרסתם אלא חיזקו את העובדה שהכביש היה סגור על ידי המשטרה והפריכו את טענות ההגנה למקריות או ל"אשם תורם" מצד המפגינים.
קצין המשטרה שהכווין את הרכב, העיד כי קיים קשר עין רצוף עם הנאשם והנחה אותו לנסוע באיטיות רבה ("לגלוש"), אך הנאשם לחץ על הגז בזמן שהקצין עמד בסמוך. שוטר נוסף שדלק אחרי הרכב ועצר אותו תיאר כי זיהה אצל הנאשם ריח אלכוהול ושפת גוף תוקפנית גם לאחר העצירה. הנאשם טען מיד לאחר האירוע כי "הגז נתקע לו" וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע באיש, טענה שחזר עליה פעמים רבות גם במהלך בדיקות השכרות שנערכו לו בתחנה.
מצלמות אבטחה, מצלמות גוף של שוטרים ותיעוד של אזרחים ונוסעי הרכב, סיפקו תמונה מפורטת של האירוע. בתיעוד נראה הנאשם מגיב בכעס למפגינים, יוצא מהרכב בניגוד להנחיות ומתעסק באזור תיבת ההילוכים לפני ההאצה. בסרטון שצולם מתוך הרכב נשמעות צעקות בהלה של הנוסעות המפצירות בו לעצור, וכן נשמע הנאשם טוען בזמן אמת שדוושת הגז נתקעה. עם זאת, הסרטונים הראו כי לאחר הדריסה המשיך הנאשם בנסיעה רציפה ומהירה לאורך עשרות מטרים מבלי לעצור, עד שנחסם על ידי המשטרה.
גרסת הנאשם עברה שינוי במהלך החקירה: בעוד שבחקירותיו הראשונות טען בתוקף ל"תקלה טכנית" שגרמה לדוושת הגז להיתקע ולרכב "לזנק" ללא שליטה, בעדותו בבית המשפט ובחקירה מאוחרת יותר הודה בנכונות האפשרות שביצע "טעות אנוש" עקב בלבול בין הדוושות.
השופט איתי הרמלין דחה את טענת ההגנה לקיומה של תקלה טכנית וקבע כי על בסיס הבדיקות המקצועיות, המכונית הייתה תקינה לחלוטין וכי האופן שבו נסעה – בתנועת "סללום" פרועה ומהירה בלב קהל המפגינים – היה תוצאה ישירה של תפעולו המודע והנמהר של הנאשם. השופט הדגיש כי הנאשם לחץ בחוזקה על דוושת התאוצה כשהוא מוקף בהולכי רגל, פעולה המהווה "נהיגה נמהרת" ומסוכנת, במיוחד לאחר שהתעלם מהנחיות השוטר שהיה אמור להכווינו בבטחה.
שאלת המניע והמחשבה הפלילית נבחנה ונקבע כי למרות שהנאשם לא הואשם בדריסה מכוונת, נהיגתו חרגה מגדר רשלנות רגילה לעבר פזיזות. השופט דחה את גרסת הנאשם לגבי התוכן הספציפי והקיצוני של דברי הנאצה שיוחסו למפגינה, וקבע כי טענות אלו הועלו רק בשלב מאוחר ולא נתמכו בראיות הווידאו או בעדויות השוטרים והנוסעים האחרים. עם זאת, השופט הכיר בכך שהנאשם היה נתון בסערת רגשות ובמתח בשל העימות המילולי ונוכחות המפגינים, גורמים אשר יחד עם צריכת אלכוהול מסוימת (שלא צוינה בכתב האישום אך הוכחה בבדיקות הנשיפה), הובילו לכשל חמור בתפקודו כנהג.
לסיכום, קבע השופט כי הוכחו כל עובדות כתב האישום, כולל הפגיעות הגופניות שנגרמו לחמשת הנפגעים והרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
ת"פ (השלום – ת"א-יפו) 8025-07-24 מ"י נ' סירוטקין, ניתן ביום 11.3.2026
Reload document 
Open in new tab