התברר כי העמותה הייתה למעשה כלי בידי המועצה לביצוע מדיניות הספורט שלה, בלא שנעשתה העברת סמכויות מסודרת ומובחנת לעמותה. על כן, למרות שחוזה ההתקשרות נחתם בין קבלנית התחזוקה לעמותה ולא בינה לבין המועצה, חייבת בית המשפט את האחרונה בחלק נכבד מחובות העמותה. "ישנו לדעתי חוסר תום לב מצד המועצה בכך שכאשר נקלעה העמותה לקשיים, עברה המועצה לעבוד עם גוף אחר (רשת המתנ"סים) בלא שדאגה לכיסוי החובות שיצרה העמותה כלפי ספקיה" כך בית המשפט.