המערער ביסס את טענתו על מכתב שמצא ובו לכאורה האישה מתוודה כי בנו אינו שלו. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער בקובעו ראשית כי ניתן לפרש את המכתב במספר אופנים ושנית כי המערער, מסיבותיו שלו, נמנע מביצוע בדיקה גנטית (הורתו של הבן הייתה קודם לנישואי הצדדים ואין בבדיקה בכדי לממזרו). במילים אחרות, הראיה הטובה ביותר מצויה בידיו של המערער ואין הוא יכול לדרוש קבלת התביעה מחד, ולהימנע במכוון מלהביא את הראיה הטובה ביותר, מאידך. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור וחייב את המערער בהוצאות בגובה 30,000 ₪.