פסק הדין עוסק בתביעה שהגישה רשות מקרקעי ישראל נגד ישראל מישור, בשאלת היקף זכויותיו במקרקעין הידועים כגוש 1996 חלקה 90 באשקלון, שעליהם פועל קיוסק בבעלותו. לב המחלוקת נסב סביב השאלה האם רישום הבעלות על שם הנתבע במלוא שטח החלקה 216 מ"ר, נעשה בטעות, שעה שלפי עמדת רמ"י זכויותיו האמיתיות מתייחסות רק לשטח המבנה המסחרי שהוחכר לו, או שמא מדובר ברישום תקין המשקף בעלות מלאה במגרש כולו. פסק הדין בוחן את היחס בין רישום בטאבו לבין הזכויות המהותיות שנוצרו מכוח חוזי החכירה, את האפשרות לתקן רישום שנעשה בטעות, את תחולתם של עקרונות סופיות המרשם והסתמכות על המרשם, ואת השפעתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט על פתרון הסכסוך. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את עמדת רמ"י שלפיה הרישום נעשה עקב טעות, אך קבע פתרון מאוזן המאפשר לנתבע להותיר את הבעלות על שמו בכפוף לתשלום שווי יתרת הקרקע שנרשמה בטעות.