פסק הדין עוסק בערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קיבל תביעה בעילת “חיים בעוולה” בגין אי-אבחון מום עוברי, ואי-הפניה לייעוץ גנטי במהלך הריון בשנת 1999. המחוזי קבע כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא חשד כי שילוב של מיעוט חמור במי שפיר ו-IUGR סימטרי בשלב מוקדם של ההיריון עשוי לנבוע מתסמונת גנטית, ומשכך לא הפנה את ההורים לייעוץ גנטי ולבדיקת אקו-לב עוברי שבה היה מתגלה מום לבבי (VSD). נקבע כי אילו המידע היה מתגלה, ההורים היו מבקשים להפסיק את ההיריון והוועדה הייתה מאשרת זאת. נפסק פיצוי כולל של כ-12.3 מיליון ₪. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים ואישר את פסק הדין במלואו.