שם השופט/ת: דניה דרורי
נציגי ציבור: יעל רון פנחסי (עובדים) , זאב לבנברג (מעסיקים)
ביה"ד קיבל את תביעת מנורה מבטחים נגד חברה בשל אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה לעובדיה והפקדות שהועברו באיחור. נקבע כי החברה העבירה דמי הגמולים באיחור, באופן המצדיק את חיובה בריבית פיגורים. התקבולים הועברו לעיתים באיחור של מספר שבועות ואף של מספר חודשים.
רקע עובדתי: התובעת, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, עותרת לחייב את החברה בתשלום הפקדות וניכויים בגין עובדיה, כמו גם בחוב ריבית פיגורים בגין הפקדות וניכויים שהועברו באיחור. החברה, העסיקה עובדים בתקופת הרלוונטיות לתביעה. בגין עובדיה העבירה לתובעת רשימות גבייה הכוללות את פרטי העובדים עבורם עליה להפקיד כספים בקרן. ברשימות הגבייה פרטה החברה את התשלומים המגיעים לקרן. התובעת טוענת שעל-פי האמור ברשימת הגבייה לחודש 4/16 היה על החברה להעביר לקרן כדמי הגמולים של 18 מעובדיה סך של 20,359 ₪, אלא שסכום זה לא הועבר בפועל. יש לחייב את החברה בתשלום החוב ופיצויי הלנה או ריבית פיגורים בגין החוב. עוד נטען שדמי הגמולים לתקופה שבין החודשים 2/16 עד 2/20 הועברו לקרן באיחור. בשל כך, יש לחייב את החברה לשלם ריבית פיגורים. לבסוף, עותרת התובעת שבית הדין יחייב את החברה להעביר רשימות חודשיות הכוללות פירוט של ניכויים משכר העובדים, והפקדות החברה לגמל ולפיצויים לגבי התקופה שמחודש 3/20 ואילך. הקרן הפחיתה את סכום החוב בגין עובד לאחר שהוגש כתב ויתור המתייחס לחוב כלפיו. החברה טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. החברה מודה בסכום קרן החוב בסך 18,889 ₪. בהמשך, עמדה על כך שהיה מקום להפחית מסכום החוב גם את הסכומים המתייחסים לדמי הגמולים של שני עובדים שכן אלה ניהלו הליכים כנגד החברה, וזו שילמה סכומים לידיהם, כך שמדובר בתביעה בכפל.
דיון משפטי: בית הדין פסק כי יש לקבל את התביעה, ולדחות את טענות החברה לפיהן יש להפחית מסכום החוב סכומים נוספים בהתייחס לעובדים שנקטו בהליכים כנגד החברה. נכון עשתה התובעת שהפחיתה מהחוב את החוב המתייחס לעובד לגביו הוצג כתב ויתור. אשר לשני העובדים הנוספים, החברה לא הביאה ראיות שיצדיקו את הפחתת החוב לגביהם. מהסכמי הפשרה לא ניתן ללמוד מה הסכומים להם זכו אותם עובדים, אם זכו, בגין רכיב הגמל, לא ניתן לדעת אם התביעה מתייחסת לניכוי משכרם או רק לחלק המעסיק בהפקדות, ואף לא ניתן ללמוד מהם על ויתור של העובדים על זכויות פנסיוניות מהקרן. בנוסף, לא הוצגו אסמכתאות המלמדות על העברת הסכומים לידי העובדים בפועל. לפיכך, אין לראות בהסכמי הפשרה (שכאמור, לא הוגשו כראיות) משום ויתור של העובדים על החוב או על הטענות כלפי הקרן לפי סעיף 19(ד) לחוק הגנת השכר. לאור האמור, מתקבלת טענת התובעת בדבר יתרת קרן החוב בשל אי העברת דמי גמולים בגין עובדי החברה לחודש 4/16. כמו כן מתקבלת טענת הקרן בדבר העברת דמי הגמולים באיחור, באופן המצדיק את חיוב החברה בריבית פיגורים. התובעת הציגה ראיות המלמדות על העברת דמי הגמולים באיחור. התקבולים הועברו לעיתים באיחור של מספר שבועות ואף של מספר חודשים. התובעת הסתמכה בטיעוניה על הוראות תקנה 10 לתקנות הפיקוח קובעת את המועד לביצוע תשלומים לקופת גמל, ועל הוראות תקנה 11 לתקנות הפיקוח הקובעת כי במקרה של איחור בהעברת ההפקדות ישולם, בנוסף לחוב בערכיו הנומינליים, ריבית ב"בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן." בהמשך לאמור, נקבע כי החברה טענה שהתובעת מנועה מלהעלות טענות בדבר חיוב בריבית פיגורים שכן היא לא הפנתה למקור החוקי המאפשר חיוב בריבית פיגורים. טענה זו אין לקבל. בכתב התביעה צוין שעל יחסי הצדדים חלות הוראות תקנות הפיקוח, לרבות לעניין מועד העברת התשלומים לקרן, ואף נטען במפורש שאיחור בהעברת התשלומים יזכה את הקרן בריבית פיגורים בהתאם לתקנה 11 לתקנות הפיקוח. החברה לא התמודדה עם טענות התובעת בדבר האיחור בהעברת ההפקדות ואף לא עם התחשיבים והרשומות שהציגה. הכרטסות שהציגה התובעת הן בגדר רשומה מוסדית, ומכל מקום - האמור בהן לא נסתר בהיעדר ראיות מטעם החברה. לאור האמור, נקבע כי יש לקבל את טענות התובעת הן לעניין עצם האיחורים בביצוע התשלומים ומשך האיחורים, כמו גם לגבי שיעור ריבית הפיגורים והתחשיבים.
זאת ועוד, נקבע כי יש לדחות את טענת החברה בדבר שיהוי וחוסר תום לב. הטענה עומדת בסתירה להתנהלות שנגלתה במסגרת ההליך דנן - התובעת פעלה כדין בהצבת דרישה להעברת התשלומים, פנתה לחברה במכתבי התראה ואף במסגרת ההליך דנן, בעוד החברה נקטה בשיטה של "שב ואל תעשה", נמנעה מלהגיב עניינית לטענות החברה, לא שילמה את החוב שלשיטתה לא היה שנוי במחלוקת, ונמנעה מהצגת ראיות. יתרה מכך, נקבע כי יש לקבל את התביעה אף בעניין חיוב החברה להמציא רשימות גביה בגין עובדיה לפי חוק הגנת השכר, ותקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), עבור התקופה שמחודש 3/20 ואילך. בסעיף 19א (1)(ג) לחוק הגנת השכר נקבעה חובתו של מעסיק למסור לקופת גמל פרטים לגבי עובדו, כפי שיקבע בתקנות הגנת השכר. החברה לא העלתה כל טענת הגנה בעניין זה, או ראיה המלמדת כי יש נסיבות המצדיקות את התנהלותה (כמו סיום העסקת העובדים, ביטוחם בקרן אחרת, ויתור של העובדים על זכויות מהקרן וכיו"ב). מהאמור מתבקשת המסקנה שהחברה המשיכה להעסיק עובדים לאחר חודש 3/20, וכן שאלה לא בוטחו בביטוח פנסיוני במסגרת אחרת ושלא בקרן התובעת.
קג 38912-10-20 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נגד בזמן שירותי הובלה בע"מ
(ניתן ביום: 9.3.2023)
Reload document 
Open in new tab