השופטת: שרית קריספין
למאשימה: עו"ד הראל
לנאשם: עו"ד מרגולין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לגרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש ביום 8.12.24 בהרצליה. על פי עובדות המקרה, הנאשם רכב על אופנוע ברחוב מנחם בגין ולא ציית לאור אדום ברמזור וכתוצאה מכך התנגש ברוכב אופנוע מעורב שנכנס לצומת בחסות האור הירוק. העבירות שיוחסו לו כוללות אי ציות לאור אדום ונהיגה בקלות ראש, אשר הובילו לחבלות גופניות משמעותיות לשני הרוכבים ולנזק לרכבים.
במסגרת פרשת התביעה העידו רוכב האופנוע המעורב, עד ראייה, בוחן תאונות דרכים ושוטר שהגיע לזירה. הרוכב המעורב העיד כי החל בנסיעה רק לאחר שהאור התחלף לירוק, אם כי הודה שאינו זוכר את פרטי התאונה מעבר לכך. בוחן התנועה הציג ממצאים לפיהם אין מופע ירוק משותף לשני הכיוונים וכי קיים פער של 5 שניות בין סיום הירוק של צד אחד לתחילת הירוק של הצד השני, מה שהוביל למסקנה כי אחד הצדדים בהכרח עבר באדום.
טיעוני המאשימה התבססו בעיקר על עדותו של עד הראייה שתואר כעד ניטרלי שנסע מאחורי הנאשם. לטענת התביעה, העד הבחין בנאשם מאיץ לעבר הצומת כאשר הרמזור החל להבהב ונכנס אליו באור אדום, בעוד המעורב נכנס לצומת כדין. התובע הדגיש את הסתירות שנמצאו לשיטתו בין גרסת הנאשם במשטרה לבין עדותו בבית המשפט וביקש להרשיעו מעבר לספק סביר.
בפרשת ההגנה העיד הנאשם בלבד וטען כי נסע במהירות סבירה ונכנס לצומת באור ירוק מהבהב כיוון שלא יכול היה לבלום בבטחה. נטען כי המעורב הוא זה ש"גלש" לתוך הצומת מעבר לקו העצירה וטרם קבלת אור ירוק מלא, ובכך חסם את דרכו. ההגנה תקפה את אמינות עד הראייה, בטענה שהיו לו סתירות רבות בנוגע למרחקים וצבעי הרמזור, וכן חשפה קשר מוקדם ובעייתי בינו לבין השוטר שטיפל בזירה.
השופטת שרית קריספין הדגישה כי בתאונות רמזורים לא ניתן לבסס הכרעה על עדויות המעורבים בלבד, ללא חיזוק של ראיות חיצוניות חד-משמעיות. מאחר שבמקרה זה לא היה תיעוד מצולם של התאונה, נבחנה עדותו של עד הראייה בדקדקנות, אך נמצא כי היא אינה מהימנה דיה בשל שש גרסאות סותרות שמסר העד לאורך ההליך בנוגע למרחקו מהצומת ולמצב הרמזור. חוסר עקביות זה, לצד הודאתו של העד בחקירה הנגדית כי אינו יכול לקבוע בוודאות שהנאשם אכן חצה באור אדום, הובילו את בית המשפט לקבוע כי לא ניתן להעניק לעדותו משקל מכריע. בנוסף נמתחה ביקורת על הקשר המוקדם בין העד לשוטר בזירה, דבר שהטיל צל על ניטרליות הראיות.
בנוגע לעדות המעורב, נקבע כי נפלו בה סתירות משמעותיות, בדגש על חוסר עקביות לגבי הנתיב שבו עמד ומידת זיכרונו את פרטי האירוע, בעוד שבתחילה טען המעורב כי אינו זוכר דבר, בהמשך הציג גרסה פוזיטיבית לפיה נכנס לצומת באור ירוק, אולם חוסר התיאום בין דבריו לבין עדות עד הראייה באשר למיקומו בכביש החליש עוד יותר את גרסת התביעה. גם ממצאי בוחן התנועה ותוכנית הרמזורים לא תרמו להפללת הנאשם, שכן השופטת מצאה כי מבחינה טכנית, גרסת הנאשם – לפיה חצה את קו העצירה בירוק מהבהב בעוד המעורב הקדים להיכנס לצומת לפני שהתחלף האור בנתיבו לירוק – אינה בלתי סבירה.
עדותו של הנאשם עצמו נמצאה עקבית ומהימנה ולא נסתרה על ידי התביעה, ומשכך, לאור הספקות המשמעותיים שעלו בנוגע למצב הרמזורים ולמהימנות עדי התביעה, קבעה השופטת קריספין כי נותר ספק סביר בשאלת האשמה והורתה על זיכוי הנאשם מחמת הספק.
ת"ד (השלום לתעבורה – ת"א-יפו) 2361-02-25 מ"י נ' חאג' יחיא, ניתן ביום 13.4.2026
Reload document 
Open in new tab