נגד הנאשם, קטין, הוגש כתב אישום בגין החזקת סמים לצריכה עצמית. נטען כי בחיפוש ברכב בו נמצא הקטין, נמצא נייר מקופל ובו קנבוס במשקל של 1.79 גר' וכן משקל דיגיטלי.
ב"כ הקטין טען כי לא התגבש חשד סביר שהצדיק את החיפוש. עוד נטען נגד חוקיות העיכוב והחיפוש שכן השוטר לא הודיע לקטין על עיכובו ולא הבהיר לו מהי מטרת העיכוב והחיפוש ברכב, כמו כן החיפוש ברכב נערך ללא נוכחות שני עדים. לבסוף נטען כי יש לפסול את הודיית הנאשם בשל פגמים שנפלו בגבייתה.
בית המשפט קבע כי יש בשילובם של הנסיבות שהעלה השוטר בעדותו - היכרותו המוקדמת עם הקטין, תנועה כלשהי של הקטין שהעלתה חשד והתנהגותו לאחר שהשוטר החל בנסיעה ברכבו, כדי לבסס חשד סביר. אולם אין קיומו של חשד סביר מקנה לשוטר סמכות חיפוש, ומשלא ניתנה הסכמה מדעת בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכת בן חיים, החיפוש לא היה חוקי ועל כן הסמים שנתפסו פסולים מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
באשר להודיית הנאשם, קבע בית המשפט כי מאחר והודאת הנאשם היא פועל יוצא של החיפוש הלא חוקי, יש מקום לפסלה. עוד נקבע כי לאור העובדה שהקטין נחקר ללא נוכחות הוריו וללא אישור קצין ממונה ולאור העובדה שהחוקר אומנם הודיע לקטין על זכותו להיוועץ עם עו"ד, אך לא הודיע לו באופן מפורש על האפשרות כי תיבדק זכאותו למינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, הרי שהוא פעל בניגוד להוראת סע' 9ט לחוק הנוער. נקבע כי די בקיומם של פגמים מהותיים אלה, כדי לפסול את ההודאה.
לאור האמור לעיל זיכה בית המשפט הקטין מהמיוחס לו בכתב האישום.
Reload document 
Open in new tab