השופט: אבי לוי
בצהרי יום 14.12.24 התעורר כעסו של נאשם 1 על המתלונן, רשיד ג'בארין, שהלך ברחוב השוק באום אל-פאחם וקרא לאמו, והוא שאל אותו בטון תקיף לפשר צעקותיו. לאחר חילופי דברים קצרים שבהם המתלונן תהה מה אכפת לנאשם, הצמיד נאשם 1 את מצחו לפני המתלונן ובהמשך החל להכותו באגרופים בפניו עד שהמתלונן נפל ארצה. בשלב זה הצטרף נאשם 2 למסכת האלימות, אחז בגופו של נאשם 1 בזמן שזה דרך פעמיים בחוזקה על פני המתלונן השרוע, ואף נאשם 2 עצמו דרך בחוזקה פעם אחת על פניו של הקורבן. כתוצאה מהתקיפה האכזרית איבד המתלונן את הכרתו וסבל משברים בסינוס, חתכים בפה ודימומים קשים שהצריכו טיפול רפואי דחוף ואשפוז בבית החולים "העמק" בעפולה.
תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1 העלה כי מדובר בצעיר בן 21, הנמצא במעצר בית מלא ומנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, למרות הרשעה קודמת בעבירת סחיטה באיומים. השירות התרשם כי הנאשם מבין את הפסול במעשיו ומגלה מוטיבציה לטיפול בדפוסיו האימפולסיביים, ועל כן המליץ על מאסר בדרך של עבודות שירות וצו מבחן למשך שנה וחצי. בעניינו של נאשם 2, בן 22 העובד בתחום המשלוחים, עלו נתונים דומים הכוללים חרטה ורצון להשתלב בטיפול, כאשר רמת הסיכון להישנות עבירות הוגדרה כנמוכה-בינונית. שירות המבחן המליץ גם עבורו על ענישה שיקומית בדמות צו מבחן ופיצויים כספיים, לצד עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שיגזר ברף הנמוך כענישה מוחשית בלבד.
המאשימה בטיעוניה לעונש הדגישה את החומרה הרבה הטמונה בפגיעה בביטחון האישי ובשלמות הגוף, וביקשה להטיל עונשים מרתיעים שישקפו את חלקו המשמעותי של כל נאשם באירוע. ב"כ המדינה ביקשה לדחות את המלצות שירות המבחן המקילות, ועתרה למתחמי ענישה הנעים בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1, ובין 12 ל-30 חודשים לנאשם 2.
ההגנה הדגישה את נטילת האחריות, את הסכם הפיוס שנערך בין המשפחות במסגרתו שולמו 30,000 ש"ח כפיצוי למתלונן. הסניגור אף זימן את המתלונן כעד אופי שסיפר כי הפך לחבר של הנאשמים מאז המקרה, וביקש מבית המשפט לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק בעבודות שירות.
השופט אבי לוי ציין כי תקיפת אדם עד לאובדן הכרתו ודריכה על פניו הן פעולות המבטאות זלזול עמוק בערך שלמות הגוף והכבוד האנושי, ועמד על כך שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם גילויי אלימות כה ברוטליים הנובעים מוויכוח סתמי ברחוב, וחובה על בית המשפט להעביר מסר עונשי ברור. בקביעת מתחם העונש ההולם התחשב בית המשפט בכך שנאשם 1 היה המבצע העיקרי והגורם הדומיננטי, בעוד נאשם 2 שימש כמסייע אקטיבי שהשתתף באופן פיזי בתקיפה. השופט בחן את מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים של חבלה חמורה, וקבע מתחמי עונש הנעים בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל לנאשם 1.
בבואו לגזור את הדין ייחס השופט משקל לקולא להודאת הנאשמים, לחיסכון בזמן השיפוטי, לנסיבות חייהם האישיות ולעובדה שפיצו את המתלונן ושמרו על תנאי שחרורם ללא הפרות. יחד עם זאת, צויין כי לחובת שניהם עבר פלילי בעבירות סחיטה באיומים המלמד על דפוס התנהגות בעייתי שאינו מאפשר הקלה מופלגת מעבר למתחם העונש. הנקודה המכרעת בגזר הדין הייתה סירובם המוצהר של הנאשמים לבצע עבודות שירות, עובדה שמנעה מבית המשפט ליישם את המלצת שירות המבחן לענישה שיקומית בקהילה. השופט הבהיר כי בהיעדר נכונות לביצוע עבודות שירות, אין מנוס מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח כיוון שהאינטרס הציבורי מחייב ענישה מוחשית.
לפיכך, על נאשם 1 שהורשע בחבלה חמורה נגזר עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי ופיצויים בסך 4,000 ₪ לטובת המתלונן. על נאשם 2, שהורשע בסיוע לחבלה חמורה, גזר בית המשפט עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, פיצויים למתלונן בסך 2,000 ₪ ומאסרים מותנים.
Reload document 
Open in new tab