התקבל ערעור המדינה על פסק-דין במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת קרקע חלופית כפיצוי על הפקעת מקרקעין שבבעלותם, על בסיס הבטחה מינהלית שניתנה להם, לטענתם; נקבע, כי בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים הבסיסיים לראיית ההבטחה כמחייבת, כאשר "ההבטחה" שניתנה אינה אלא הצהרת כוונות כללית, כחלק מניהול המשא-ומתן בין הצדדים; גם אם ניתנה הבטחה, נותנה לא היה מוסמך לתתה, וממילא לנוכח המחסור במקרקעי ציבור, קיים צידוק לחזרה ממנה.