שם השופט/ת: דני צרפתי
התקבלה תביעה למחיקת הערת אזהרה לטובת קק"ל שנרשמה על קרקע פרטית בבעלות התובעים במושבה כנרת, במסגרת חוזה חכירה עליו חתמו מול רמ"י; נקבע, כי בהסכם העדכני אין כל עיגון להכפפת הקרקע הפרטית לקרקע בבעלות המדינה הנכללת בנחלת התובעים, ולפיכך אין בסיס להותרת ההערה על כנה.
רקע עובדתי: תביעה למתן פסק דין אשר יורה על מחיקתה של הערת אזהרה לטובת קק"ל שנרשמה על קרקע פרטית חקלאית בבעלותם הנמצאת במושבה כנרת, במסגרת חוזה חכירה עליו חתמו בשנת 1988 מול הנתבעת – רשות מקרקעי ישראל. החוזה התייחס לנחלה בודדת, הכוללת את מגרש המגורים שהוחכר לתובעים (על קרקע מדינה). בנספח תנאים מיוחדים שצורף לחוזה, נקבע כי תירשם הערת אזהרה לטובת קק"ל על הקרקע הפרטית שתבטיח כי הקרקע הפרטית הינה חלק בלתי נפרד מהנחלה ולא ניתן יהיה למוכרה בנפרד למגרש המגורים שהקצתה המדינה לתובעים; העיקרון שעמד בבסיס תנאי זה, תכליתו להבטיח ולשמר את עקרון שלמות הנחלה כיחידה משקית עצמאית ואיסור פיצולה. חוזה הכירה עודכן בשנת 1999, נוספו במסגרתו שטחים נוספים לנחלה, ללא שינוי יתר ההוראות. בעקבות בקשת התובעים להוון את זכויות הבנייה שלהם, נחתם בשנת 2021 חוזה חכירה חדש בין הצדדים; הסכם 2021 קובע כי הוא מבטל כל הסכם קודם, ואין בו התייחסות או הוראה כלשהי בכל הנוגע לקרקע הפרטית של התובעים שהוכפפה בעבר, במסגרת הסכמי 1988 ו-1999 לנחלה כוללת. לטענת התובעים, במצב זה אין כל הצדקה להותיר את רישומה של הערת האזהרה על חלקתם הפרטית, בהיותה חסרת תוקף משפטי או בסיס חוזי. מנגד, טענה רמ"י, כי עתירת התובעים לביטול הערת האזהרה עומדת בניגוד לאישור שר החקלאות מכוחו הוקצתה הנחלה לתובעים; אישור ההקצאה הנ"ל הותנה בשמירה על גודל נחלה תקני ועל עיקרון איסור פיצול הנחלה, כשמטעם זה גם נרשמה הערת אזהרה לטובת קק"ל, על הקרקע הפרטית של התובעים, מלכתחילה. אשר להתקשרות בהסכם 2021, נטען כי המדובר בהתקשרות שתכליתה רק "שדרוג" חלק מתנאי החכירה.
דיון משפטי: בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי אין חולק כי הסכם 2021 ביטל את ההסכמים הקודמים לו וכי אין במסגרתו כל הוראה או תנאי המגבילים את המעמד או השימוש בקרקע הפרטית, גם לא בזיקה לנחלה ושטחה, כפי הגדרתם בהסכם 2021. לא הוצגה כל הוראה, מכח הסכם 2021 או בכלל, המחייבת את התובעים להכפיף את הקרקע הפרטית שלהם לקרקע המדינה שהוחכרה להם, זאת בשונה מההתקשרות במסגרת קודמים, שכללו נספח "תנאים מיוחדים" שהכפיף את הקרקע הפרטית של התובעים לקרקע המדינה, תוך שסוכם כי הכפפה זו תובטח על דרך הערת אזהרה שאכן נרשמה לטובת קק"ל. משביטל הסכם 2021 את ההסכמים הקודמים, בטלה יחד עימו הזכות לרישום הערת אזהרה מכוח אותם הסכמים וכפי שאכן נרשמה מכוחן בעבר. המסקנה הינה כי רמ"י לא הציגה כל הוראה, הסכמה או אסמכתה תקפה, המקנה לה זכות להותיר את רישומה של הערת האזהרה על כנה. טענת רמ"י, לפיה נפלה שגגה בהסכם 2021 וכי הושמטה ממנו בטעות התניה או הנספח המכפיף את הקרקע הפרטית לנחלה, מקומה להתברר בתביעה נפרדת, אשר היה על רמ"י ליזום ועפ"י נטל ההוכחה המוטל על יוזם הליך שכזה. הדברים נכונים על אחת כמה וכמה ככל שרמ"י מבקשת לבסס כיום זכות לדרוש את הכפפת הקרקע החקלאית, מכוח עקרונות על כאלה ואחרים, לרבות בזיקה למשטרי נחלות, אישורי שרים וכדומה. רמ"י, משהתבררה לה ההשמטה כטענתה, ומשנוכחה כי אין לה עוד כל עיגון הסכמי המחייב את הכפפת הקרקע הפרטית, מחויבת היתה לנקוט בהליכים מתחייבים, לרבות על דרך הגשת תביעה מתאימה, לביטול הסכם 2021 או עתירה לשינויו, או תביעה המצהירה על חובת ההכפפה מכוח מקור סמכות או חובה אחרים לשיטתה. רמ"י מטעמיה ולמרות השיהוי הארוך עד כה, לא ראתה עד היום לנקוט הליך מתחייב כאמור ובהקשר זה אין לה להלין אלא על עצמה. התנהלות רמ"י שהסתפקה בהעלאת טענות טעות לצד דרישתה כי יקראו להסכם 2021 תנאים שלא מופיעים בו, מבלי לנקוט בענין הליכים מתחייבים, אינה מתיישבת עם התנהלות סבירה של גוף ממלכתי.
זאת ועוד. מובן מאליו, כי בהעדר טעמים חריגים שבחריגים, לא תישמע טענת צד לפיה, הצד השני להתקשרות, מחויב ויש לאכוף עליו לקיים תנאי כזה או אחר, זאת למרות שתנאי כאמור, לא בא זכרו בהסכמות הכתובות שבין הצדדים. טענת רמ"י לפיה הטעות ארעה בשל ייחודיות וחריגות העסקה, ובפרט משום שבמסגרת חוזה החכירה והתשריט המצורף לו בעסקה מסוג זו כבענייננו, אין אפשרות לכלול קרקע בבעלות פרטית, וההכפפה נעשתה על כן, רק באמצעות נספח תנאים מיוחדים שנשמט, אינה משכנעת גם היא. צד להתקשרות, ובפרט כשמדובר בגוף מקצועי, בקיא ובעל יתרון, המנסח הסכם, מוחזק בהכרח כמי שתנאי ההסכם שנקבעו והועלו על הכתב, משקפים את מכלול ההסכמות שגובשו וכי סוגיות מהותיות לא נשמטו ממנו. אומנם, צודקת רמ"י בטענתה כי הכפפת הקרקע הפרטית גם במסגרת חוזה החכירה של 1999, זאת למרות שבמסגרתו נוספו לנחלה 15 דונם חקלאיים ממקרקעי המדינה, יש בה ללמד, לכאורה, כי רמ"י ביקשה לשמר ולכוון ל"תקן" נחלה של 30 דונם כפי עמדת שר החקלאות, אולם גם בהערכה זו לא די, על מנת לקרוא לתוך הסכם 2021 הוראה שאין בו. גם בהנחה והרציונאל עליו מבססת רמ"י עמדתה, משקף נכונה את מטרת ורוח ההסכמות בהסכמים הקודמים מ-1988 ו-1999, אין באמור כדי להשליך בהכרח כי כך גם סוכם ביחס להסכם 2021. לא ניתן לשלול, כי הסכם 2021 ביקש לשנות מהתנאים וכפי שבפועל שינה בתנאיו הכתובים. ככלל ועפ"י ההלכה הפסוקה, נדרש תובע לעתור בתביעתו בגין מלוא סעדיו, לרבות סעדים כספיים במסגרת תביעה מהסוג בו עסקינן, אם קיימים. יחד עם זאת, לאור השלב בו הוגשה התביעה, הצורך להגיע להכרעה מהירה בה ומשעה שלמועד הגשתה טרם נתגבשו הנזקים הכספיים הנטענים, יש להיעתר לעתירת התובעים לפיצול סעדים ככל שיראו הצדקה לתבוע בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם לשיטתם מהעיכוב בהסרת הערת האזהרה.
לאור האמור, התביעה התקבלה; בית המשפט הורה על מחיקת הערת האזהרה הרשומה על הקרקע הפרטית של התובעים.
תא 64782-12-22 משה מאירי נ' רשות מקרקעי ישראל (ניתן ביום: 7.11.24)
Reload document 
Open in new tab