בר”ע על פסק דינו של המחוזי שדחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של השלום במסגרתו הורה בית המשפט למבקשים לשלם למשיבה סך של 2,100,000 ₪. בין המבקשת – חברה יזמית שהוקמה לביצוע פרוייקט תמ”א 38 ובין המשיבה, חברת בניה שמשמשת כקבלן ביצוע, נכרת הסכם הלוואה לצורך מימון הפרויקט. לטענת המשיבה, המבקשים הפרו את הסכם ההלוואה בכך שלא עמדו בפירעון ההלוואה. המבקשים טוענים כי פסקי הדין של הערכאות קמא גורמים להם עיוות דין של ממש, וכי ההלוואה נפרעה. הבקשה נדחתה, נקבע כי טענות המבקשת אינן נסמכות על הראיות שהביאה. כרטסת הנהלת החשבונות אינה תומכת בנטען, והמבקש בעדותו לא ידע בשום דרך להצביע על סכומים ששולמו לפירעון ההלוואה .
