בית המשפט העליון דחה עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני שחייב את העותר בתשלום כתובתה של זוגתו לשעבר בהתבסס על גזר דין פלילי שהרשיע את העותר בתקיפתה. בית המשפט העליון הקיש לעניין זה מסע' 42א(א) וסע' 42ג לפקודת הראיות הקובעים כי בהליך האזרחי סתירת הכרעת דין מרשיעה דורשת רשות של בית המשפט, מטעמים שיירשמו, וכדי למנוע עיוות דין.