השופטת: מיכל אגמון-גונן
הצדדים: אלכסנדרה ואיגור פבליוק נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים
ב"כ הצדדים: עו"ד בריגיטה זיבנברג ויורה לסקו, עו"ד עמיקם אשל (פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי))
לאחר ששרת הפנים לשעבר, אילת שקד, הורתה להעביר את הדיון בכל החלטות על סירוב כניסת אזרחי אוקראינה בישראל מתל-אביב לירושלים, החליט בית המשפט להעביר את הסמכות המקומית שוב לתל-אביב. בית המשפט קבע כי החלטה זו של השרה לשעבר, מהווה התערבות בשיקול דעת שיפוטי ובשל כך משבש את עיקרון הפרדת הרשויות.
אזרחי אוקראינה הבורחים מארצם בה מתחוללת מלחמה ומחפשים מקלט בישראל, מסורבים לא חת על ידי רשות האוכלוסין. עורכי הדין מצליחים בחלק מהמקרים לתקוף את החלטת הסירוב בערכאות משפטיות. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דן בשאלה היכן יתבררו אותם הליכים משפטיים.
בית המשפט התייחס לשאלה זו להיבט פרוצדורלי גרידא כי אם לעניין המהותי שבבסיסו עומדת התערבותה של שרת הפנים לשעבר, בשיקול דעת שיפוטי שעניינו קביעת סמכות בית המשפט. משום כך, התערבות בשיקול דעת שיפוטי מערער ומשבש את עקרון הפרדת הרשויות.
התערבותה של הרשות המבצעת (להבדיל מהרשות המחוקקת) והשימוש בכוחה כדי להשפיע על הסמכות העניינית או המקומית של בית המשפט, פוגע באי-התלות השיפוטית. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר הרשות המבצעת (בענייננו מרשם האוכלוסין- משרד הפנים) הוא צד להליך. לאור זאת, הרי שהממשלה צריכה לנקוט בזהירות כפולה כאשר היא מבקשת להשפיע על עניינים שהיא צד להם.
ככלל, החלטות המסרבות לבקשות כניסה לישראל ניתנות על-ידי בקרי הגבול בנתב"ג, וניתן לערור עליהם בפני בית הדין לעררים בתל-אביב, שעל החלטותיו ופסקי הדין שלו יש סמכות מקומית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. כך היה גם ביחס לאזרחי אוקראינה עד חודש אפריל 2022.
באפריל 22, החליטה שרת הפנים לשעבר איילת שקד, כי כל ההחלטות הנוגעות לסירוב כניסה של אזרחי אוקראינה בנתב"ג יתקבלו על ידי ראש רשות האוכלוסין וההגירה בעצמו , וזאת, לאור קיומן של מכסות כניסה שנקבעו לאזרחי אוקראינה. בחודש יולי 22, בוטלו מכסות הכניסה של אזרחי אוקראינה.
כיוון שהסמכות המקומית בעניינים מנהליים נקבעת לפי מקום מושבו של הגורם שקיבל את ההחלטה, הרי שהעברת קבלת ההחלטות לראש הרשות שמקום מושבו בירושלים, שינתה בפועל לטענת הרשות את כללי הסמכות המקומית. לאור האמור, הרי שבהתאם לכך, כל ערר על החלטת סירוב כניסה של אזרחי אוקראינה שהתקבלה בידי ראש הרשות בירושלים, יוגש לבית הדין לעררים בירושלים והליכי הערעור יוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
המבקשים בענייננו, הם אזרחי אוקראינה שביקשו לבקר את אימה של המבקשת המתגוררת בישראל ונשואה לישראלי שהוא אף אבי שני ילדיה (אחיה של המבקשת), ובקשתם סורבה. המבקשים טוענים כי העברת הטיפול לראש הרשות לא נעשתה מטעמים ענייניים ולאור המכסות שהיו בשעתו כפי שכתבה השרה לשעבר שקד, אלא כיוון שמותב זה, נתן מספר החלטות בעניין אזרחי אוקראינה, שלא היו נוחות לרשות.
בית המשפט דן תחילה בחשיבות קביעת הסמכות המקומית וציין כי ההצדקה המרכזית לקביעת סמכות מקומית במקום מתן ההחלטה הינה מכוח זכות גישה לערכאות והרצון להקל על הנדרשים לשירותי הרשות לפנות, במקרים המתאימים לערכאות. במקרה דנן לאחר שהשרה לשעבר שקד שלטה במקום מתן ההחלטה, נוצר החשש כי הדבר נעשה כדי לאפשר בחירת מותב אחר שיהיה נוח יותר לרשות וזאת בניגוד למטרה המקורית של מתקין התקנות.
בית המשפט הוסיף והדגיש כי ביסוד כללי הסמכות המקומית במשפט המנהלי עומדות שתי תכליות נוספות: האחת, ליצור וודאות בקרב המתדיינים בדבר הערכאה שאליה עליהם לפנות. והשניה, לנטרל את החשש מפני בחירת מקום שיפוט מטעמים תועלתניים.
אי התלות השיפוטית כפי שציין בית המשפט, היא מאבני היסוד של הדמוקרטיה, בבואה להגן על זכויות הפרט. אי תלות זו, נבחנת גם באי השפעה של גורמים חיצוניים על שיקול הדעת השיפוטי ובכלל זה, ובעיקר של הרשות המבצעת. דווקא במשפט המנהלי, שהפניה לערכאות המשפטיות היא תמיד כנגד הרשויות, ומי שפונה בהליך משפטי כנגד הרשות הוא החלש יותר, קביעת הסמכות המקומית היא על פי מקום קבלת ההחלטה, הנמצא בשליטתה המוחלטת של הרשות.
בעניינו, גם אם היה מקום לרשות המבצעת לשנות את מיקום קבלת ההחלטה באפריל 2022, כשרבים התדפקו על שערי הכניסה של מדינת ישראל, בית המשפט סבר כי היום אין הצדקה עניינית לכך, שכן, המכסות בוטלו. עם זאת, מאחר ורק בימים האחרונים נכנסה לתפקיד ממשלה חדשה, הדברים צריכים להיבחן מחדש על ידי שר הפנים הנכנס בהתבסס על הנתונים כיום. לאור זאת, החליט בית המשפט לא לשלול באופן גורף את תחולת העברה והעביר את הדברים לפתחו של שר הפנים החדש.
בעניין הנדון, המבקשים טענו בערר על החלטת הסירוב, כי רק לאור העובדה שנדרש אישור מוקדם של משרד הפנים להזמנתם כאורחים, על ידי אימה של המבקשת המתגוררת בישראל, הומלץ לסרב את כניסתם.
הדיינת בערר, לא דנה לגופה בשאלת הסמכות המקומית והניחה כי מחר וההחלטה התקבלה הירושלים, הסמכות נתונה לבית הדין בירושלים. בהמשך להחלטה הוגשו תגובות הצדדים כשהרשות מתנה את התרת הכניסה של המבקשים בהפקדת ערבות בסך כולל של 60,000 ₪, ואילו המבקשים טענו כי הדרישה אינה מידתית ומציעים תחתיה הפקדת ערבות בסך 20,000 ₪. בית הדין לערערים סבר כי ההחלטה לפיה תופקד ערבות בסך 60,000 ₪ היא מידתית וסבירה. המבקשים עמדו לפני גירוש שעוכב לאחר שבית המשפט החליט כי שאלת הסמכות המקומית לא יכולה לגבור על הזכות לחירות ושחרורם הותנה בהפקדת ערבות בסך 20,000 ₪ שתבטיח יציאתם של המשיבים מהארץ ככל שיידרש.
לאחר שבית המשפט קבע כי הסמכות המקומית בדיון זה, תיוותר בתל אביב, הרחיב בית המשפט והסביר כי החלטת ראש הרשות המתקבלת מכוח הסמכות שהואצלה לו ע"י השרה לשעבר שקד. מכאן, שיש להחיל עליהן את כללי המשפט המנהלי ולבחון את עמידת ראש הרשות בהחלטתו בדרישת ההגינות המנהלית.
בית המשפט קבע כי כדי לעמוד במבחן זה, היה על החלטת ראש הרשות לסרב את כניסת המבקשים בעניין זה, להתקבל באופן ענייני ומנומק, בהתאם לחשיבות הנושא ורגישות העניין. הגינות דיונית נבחנת באמצעות דיני ההליך עצמו כדוגמת: זכות הטיעון, חובת בחינת התשתית העובדתית ועוד. ההגינות המהותית נבחנת באמצעות כללים רחבים כדוגמת הפעלת שיקול דעת בעת קבלת החלטות הימנעות משיקולים זרים וכדומה.
ההנמקה כי חלק מחובת ההגינות הכללית, ובעניין סרוב כניסה לישראל של אזרחי אוקראינה, בו על ראש הרשות לקבל החלטות מתוקף ההסמכה המיוחדת שקיבל, עליו לבחון את שאלת הסמכות המקומית. לדברי בית המשפט היה על ההחלטה להתקבל באופן ענייני ותוך הפעלת הסמכות שהוקנתה לו בהגינות ובשיקול דעת ולא כאישור טכני המשמש חותמת גומי על המלצת הגורמים היושבים בנתב"ג. העדר ההנמקה בעניין דנן מצביע כי הנושא לא נשקל בכובד ראש כמתבקש. לכך נוסף גם לוח הזמנים הקצר שבמהלכו התקבלו ההחלטות בעניין זה.
לאור האמור, קבע בית המשפט, כי החלטת הגורמים בנתב"ג לסרב לכניסת המבקשים לישראל נחתמה בידי ראש הרשות בירושלים רק לצורך העברת הדיון והקניית סמכות מקומית בירושלים, ולא מנימוקים ענייניים. לפיכך הסמכות המקומית לדיון בערעור על ההחלטה ביא לבית הדין ולבית המשפט בתל אביב. ובעניין זה, דחה בית המשפט את החלטת בית הדין לעררים.
רע"מ 3-10-22 אלכסנדרה ואיגור פבליוק נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (התקבל ב- 11.1.2023)
Reload document 
Open in new tab