פסק הדין עוסק בערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה, אשר קיבל את בקשת הנאמן בהליך חדלות פירעון והורה על ביטול העברת זכויות במקרקעין שביצע היחיד לטובת אשתו, מכוח סעיף 220 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. בית משפט קמא קבע כי העברת הזכויות בנכס, שנרשמה בשנת 2021, מהווה הענקה ללא תמורה שבוצעה בתקופה הסמוכה לפתיחת הליכי חדלות הפירעון, ולפיכך יש לבטלה ולהשיב את הזכויות לנכסי קופת הנשייה. בערעור טענו המערערים כי ההעברה אינה עסקה חדשה אלא יישום מאוחר של הסכם יחסי ממון שנחתם ואושר כבר בשנת 1999. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לראות בהעברה מימוש של הסכם הממון, ולכן המועד הרלוונטי לבחינת תחולת סעיף 220 הוא מועד כריתת ההסכם בשנת 1999 ולא מועד הרישום בשנת 2021. משכך, התנאים לביטול הענקה אינם מתקיימים והחלטת בית משפט קמא בוטלה.