השופטת: רבקה גלט
למדינה: עו"ד שמיר
לנאשמת: עו"ד ואראס
הנאשמת הורשעה בעבירה של שימוש אסור במקרקעין לאחר שהגישה בקשה להישפט בגין קנס מנהלי בסך 300,000 ₪. על פי עובדות כתב האישום, החל מאוגוסט 2020 השכירה הנאשמת שטח של כ-800 מ"ר מתוך מבנה פח שנבנה ללא היתר במושב אחיסמך, לשימוש מסחרי של חברה לייבוא ואחסון מזון. המקרקעין המדוברים מוגדרים כקרקע חקלאית מוכרזת והשימוש נעשה תמורת דמי שכירות חודשיים. לאחר שנדחתה בקשתה לעיכוב הליכים, הודתה הנאשמת בעבירה, אך מתן גזר הדין המתין להכרעת בית המשפט העליון ב"הלכת גרין" בנושא ענישה בהליכים שמקורם בקנס מנהלי.
בטיעוניו לעונש ציין ב"כ המדינה כי על פי הלכת גרין אין להפחית מקנס המקור כאשר מתחם העונש הראוי נע בין 300,000 ל-400,000 ₪, אך המדינה מסתפקת בדרישה לקנס המקור בשל נסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת. ב"כ הנאשמת תיאר מסכת חיים קשה הכוללת טיפול בבן זוג סיעודי לאחר אירוע מוחי קשה ומצב כלכלי דחוק בו הנאשמת היא המפרנסת היחידה. עוד נטען כי הנאשמת נפלה קורבן למעילת ענק במושב, בגינה נקלעה לחובות כבדים בשוק האפור תחת איומים ובסופו של דבר המבנה נשרף כליל.
השופטת רבקה גלט ציינה את סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, הקובע כי אין להטיל קנס נמוך מקנס המקור אלא בנסיבות מיוחדות, והדגישה את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות תכנון ובנייה המוגדרות כ"מכת מדינה", במטרה להפוך את העבריינות לבלתי כדאית כלכלית. השופטת הבהירה כי על פי הפסיקה, קנס המקור מהווה לרוב "עונש מוצא" או עונש מינימום, שנועד למנוע בקשות סרק להישפט שכל מטרתן "מיקוח" על גובה הקנס. עם זאת, נקבע באותה הלכה כי מצב בריאותי וכלכלי קשה עשוי לעלות כדי "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה לקולא.
בבחינת הנסיבות הספציפיות ציינה השופטת כי הנאשמת ביצעה שימוש מסחרי בקרקע חקלאית במשך תקופה משמעותית, ואף העלתה ספק אם בוצע פינוי מלא של המקרקעין. מנגד, בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מהקושי הקיצוני בו נתונה הנאשמת, המטפלת בבן זוג סיעודי ומתמודדת עם חובות עתק עקב פרשת המעילה במושב. בנוסף ניתן משקל משמעותי לעובדה שהמבנה נשרף כליל ואין אופק הכנסה עתידי ממנו, וכן לכך שהנאשמת מתקשה לממן אפילו טיפולי שיניים בסיסיים.
לסיכום קביעת המתחם פסקה השופטת כי במקרה זה מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה של 30% מקנס המקור וקבעה כי המתחם ההולם לקנס ינוע בין 210,000 ₪ ל-350,000 ₪. בגזירת העונש המתאים התחשבה השופטת בהודאת הנאשמת, בחסכון בזמן שיפוטי ובעובדה שהחברה השוכרת זכתה אף היא להקלה מסוימת בהליך מקביל, והטילה על הנאשמת קנס בסך 210,000 שקלים.
תפ"ב (השלום – רמלה) 51037-01-24 מ"י נ' אליהו, ניתן ביום 22.1.2026
Reload document 
Open in new tab