בהלכה תקדימית החיל ביהמ"ש העליון את דוקטרינת "המבוטח התמים" האמריקנית במשפט הישראלי. יוסבר: ביסודה של ההלכה עומדת התפיסה לפיה במקרה של ריבוי מבוטחים, הגנה העומדת למבטח כלפי מבוטח פלוני בשל אשמו, אינה עומדת לו בהכרח כלפי מבוטח אלמוני תם לב. יחד עם זאת, במקרה הנדון, מכיוון שהמבוטח האחר לא ענה תשובות מלאות וכנות בשאלון הביטוח, לא עומדת גם "למבוטח התמים"כל הגנה. זאת שכן כאשר עסקינן באי מתן תשובה מלאה וכנה, שהובילה את חברת הביטוח להתקשר בחוזה שלא הייתה מתקשרת בו לו ידעה את המצב לאמיתו – לא נדרשת הוכחה של כוונת מרמה מצד המבוטח, כדי לבסס את זכאותה של המבטחת.
