בעת בקשה להותרת עיקול שהוטל בערכאה הדיונית על מניות הנתבע הדגיש ביהמ"ש העליון את החשיבות בפסיקת שכר ראוי לעורך דין עבור עבודתו וזאת גם אם סעד כאמור לא התבקש ע"י עו"ד-התובע. נקבע כי כאשר הוכח באופן ברור שעבודתו של עו"ד היתה כרוכה במאמצים מקצועיים רבים ומשמעותיים, אין זה תקין וצודק כי לא יקבל שכר ראוי עבורה. ביהמ"ש העליון הוסיף כי במקרה הנדון על אף שגובהו של שכר הטרחה הראוי לא הוכח בבית משפט קמא, בית המשפט יכול היה לשקול את פסיקת השכר לפי אומדנא.