פסק הדין עוסק בהתנגשות בין זכותה של אישה לממש הורות גנטית באמצעות עוברים מוקפאים שנוצרו מביציותיה ומזרעו של בן זוגה לשעבר, לבין זכותו של אותו בן זוג שלא להיות הורה בעל כורחו לאחר פרידתם. המקרה התעורר על רקע מחלה קשה שבעטיה נאלצה האישה לעבור כריתת רחם, כך שהעוברים המוקפאים היו האפשרות היחידה שנותרה לה להורות ביולוגית, וזאת באמצעות פונדקאות. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם ניתן להתיר שימוש בעוברים חרף התנגדות הגבר, תוך בחינת ההסכמות המוקדמות בין הצדדים, הדין הנוהג בישראל והאיזון החוקתי בין הזכויות המתנגשות.
הזכות להורות מול הזכות לאי-הורות – גורל עוברים מוקפאים לאחר פרידה