פסק הדין עוסק בשלושה עררים מאוחדים שהגישה חברת בנייה גדולה כנגד החלטות מנהלי מיסוי מקרקעין חיפה ומרכז, אשר דחו את בקשותיה לתיקון שומות מס רכישה שהגישה בגין זכיותיה במכרזי “מחיר למשתכן”. לב המחלוקת נעוץ בשאלה כפולה: ראשית, האם עומדת לחברה הזכות לתקן בדיעבד שומות עצמיות בטענה שנפלה בהן טעות משפטית; ושנית, האם הזכויות שקיבלה מן המדינה במסגרת מכרזי “מחיר למשתכן” עולות כדי “זכות במקרקעין” כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, באופן המטיל עליה חבות במס רכישה. פסק הדין נדרש לאזן בין עקרונות יסוד בדיני המס – גביית “מס אמת” מחד גיסא וסופיות השומה והוודאות המשפטית מאידך גיסא – וכן לבחון את המהות הכלכלית והמשפטית של מערכת ההתקשרויות הייחודית הנוצרת בפרויקטים ממשלתיים מסוג זה. להכרעה הייתה חשיבות מערכתית רחבה, שכן עשרות רבות של הליכים דומים ברחבי הארץ הושהו עד למתן פסק דין זה.
הוועדה קבעה קו מנחה והעניקה מענה עקרוני למתח שבין מהות כלכלית לבין מסגרת משפטית פורמלית בדיני מיסוי מקרקעין