פסק הדין עוסק בערעור מנהלי שעניינו סירוב הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת להנפיק היתר בנייה מתוקן למתחם “חוות היען” באזור שפך נחל שלמה. הסוגיה המרכזית נגעה לפרשנות הוראות תוכנית מתאר מקומית אשר ייעדה את המקרקעין ל“חניון קמפינג באוהלים”, ולשאלה האם ניתן להקים במקום יחידות אירוח הבנויות בחלקן מחומרים קשיחים ובעלות מאפיינים מלונאיים. בית המשפט העליון בחן את גבולות שיקול הדעת התכנוני, את מעמד תוכניות המתאר כחקיקת משנה ואת יחסי הגומלין בין אינטרס ההסתמכות של היזם לבין עקרון שלטון החוק התכנוני והגנה על הסביבה החופית.
ההגנה על האינטרס הציבורי, שמירת הסביבה וכיבוד המסגרת התכנונית, גוברים על אינטרס ההסתמכות הכלכלי של היזם