ביהמ”ש המחוזי בחיפה קבע, במקרה בו התדיינו הצדדים בביה”ד הרבני האזורי, כי הואיל והצדדים לא שללו במקרה זה את האפשרות לערער על פסקו של בית הדין, לאור קיומה של זכות ערעור על כל פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי בפני בית הדין הרבני הגדול, ולאור ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון בענין (המרצה 230/58, פד”י יג (1) עמ’ 742 בעמ’ 748) הרי, מתוך שקיבלו על עצמם להתדיין בפני בית הדין, קיבלו על עצמם הצדדים גם את תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, על כל האמור בהם, לרבות זכות הערעור לבית הדין הרבני הגדול (ר’ ע.א. 55/86, פד”י מב (4) עמ’ 1, ובספרה של פרופ’ סמדר אוטולנגי, “בוררות דין ונוהל”, מהדורה שלישית מורחבת, בעמ’ 181).