פסק הדין עוסק בתביעת תנובה להצהיר כי בינה לבין מאיה כימיקלים נכרת בשנת 2006 הסכם מחייב לחילופי שטחים, שבמסגרתו הועבר לה שטח משולש בן כ־155 מ"ר (״שטח המריבה״), וכי היא בעלת זכויות החכירה בו. לחלופין עתרה להכרה בזכות שימוש בלתי הדירה. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי לא השתכלל הסכם מחייב – לא בכתב ולא בהתנהגות; כי תנובה לא עמדה בדרישת הכתב וביסודות גמירת הדעת והמסוימות; וכי ממילא זכויות הרוכש החדש, שרכש את המגרש בתום לב ובהסתמך על המרשם, גוברות. עוד נדחתה הטענה לרישיון בלתי הדיר.