פסיקה חדשה של בית המשפט העליון הכוללת שתי קביעות מעניינות: (1) על מנת להיבנות מכך שבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה בתוך המועד הקובע , נדרש מבקש הארכה להציג אסמכתה המלמדת על מועד המצאת בקשת הארכה לצד שכנגד או על המועד שבו יידע המבקש את המשיב באשר לכוונתו לעתור לארכה. אם למשיב נודע על כוונתו של המבקש לעתור למתן ארכה רק לאחר שכבר חלף המועד לנקיטת ההליך הערעורי, אין המבקש יכול להיבנות מכך שהגיש את הבקשה לבית המשפט בתוך המועד הקבוע ו – (2) אכן, הקושי המובנה בהסדרת הייצוג לאוכלוסיות מוחלשות שידם אינה משגת צריך להוות שיקול בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. עם זאת, עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אין בה כשלעצמה משום צידוק לקבלת ארכה "אוטומטית" והיא אינה מהווה מניה וביה "טעם מיוחד" להארכת מועד.