השופטת: חגית מאק-קלמנוביץ
במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים הורשע נאשם 3 (הנאשם) בעבירות של סיוע לסחיטה בכוח ותיווך לסחר בסמים מסוכנים. הרקע לאירועים החל כאשר המתלונן צבר חובות כספיים של עשרות אלפי שקלים לנאשמים 1 ו-2 בעקבות רכישת סמים בהקפה ומשבושש לשלם, החלו הנאשמים האחרים לאיים עליו בהודעות ובטלפונים. ביום האירוע הגיעו נאשמים 1 ו-2 לבית שמש, אספו את המתלונן ברכבם, ובהמשך אספו מביתו גם את הנאשם, כאשר כולם יחד המשיכו בנסיעה אל עבר יער צרעה.
כאשר הגיעו הארבעה אל היער, תקפו נאשמים 1 ו-2 את המתלונן באלימות קשה שכללה סטירות, מכות באמצעות אלה, שוקר חשמלי ובעיטות. באותה העת, הנאשם לא לקח חלק אקטיבי בתקיפה הפיזית ועמד בסמוך לרכב. בהמשך לכך, נאשם 1 דרש מהנאשם את מכשיר הטלפון שלו, והשתמש בו כדי להתקשר לאביו של המתלונן במטרה לסחוט ממנו כספים לכיסוי החוב, בעוד המתלונן הבוכה מבקש עזרה מאביו ומזהיר מפני ה"בלגאן" הצפוי לו. באישום השני יוחס לנאשם כי תיווך במספר הזדמנויות בין המתלונן לבין נאשם 2 לצורך רכישת סם מסוג קריסטל, זאת לאחר שהמתלונן כבר צבר חוב גבוה לנאשם 1.
מתסקירי המבחן עלה כי הנאשם שעלה ארצה בגיל שנתיים, התמודד מילדותו עם בעיות התנהגות וקשיי השתלבות בבית הספר ולמרות זאת עשה מאמצים, מצא מסגרת מתאימה, סיים לימודים עם בגרות חלקית ואף השלים שירות צבאי מלא במסגרת מאק"ם. כמו כן צוין כי הוא הפסיק להשתמש בקנאביס והביע מוטיבציה פנימית כנה לשנות את דרכיו, לנתק קשרים עם סביבה שולית ולנהל אורח חיים נורמטיבי. בסופו של דבר הומלץ להטיל במקרה זה עונש בדמות עבודות שירות.
ב"כ המאשימה הדגישה כי הנאשם ביצע את העבירות חודשיים בלבד לאחר שנגזר דינו בתיק האחר וטענה כי התסקירים בעניינו אינם חיוביים לחלוטין. לפיכך עתרה לקבוע מתחם ענישה של 12–24 חודשים לעבירת הסיוע, ומתחם נוסף לעבירת הסמים ולהטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל. ההגנה טענה כי המאסר על תנאי אינו בר הפעלה במקרה זה, הן משום שהנאשם הורשע בעבירת סיוע והן בשל היעדר חפיפה במהות העבירות. הודגש כי חלקו של הנאשם היה שולי ביותר, כי הוא לא היה מעורב בתכנון, לא הרוויח דבר ולא נקט באלימות כלשהי, כפי שאישר גם המתלונן בעדותו. לפיכך, ביקש הסניגור לאמץ את המלצת שירות המבחן המקלה, להסתפק בהטלת 4 חודשי בעבודות שירות, ולהימנע מהשתת קנסות או פיצויים בהתחשב במצבו הכלכלי ובהתנהלות המתלונן.
השופטת חגית מאק-קלמנוביץ ציינה את הפסיקה העקבית הקוראת לנקוט בענישה בלתי מתפשרת ומרתיעה בעבירות המיוחסות לנאשם, אך דחתה את הפסיקה המחמירה שהציגה המאשימה בקובעה כי הם דנים בעבירות מושלמות שבוצעו בנסיבות חמורות בהרבה, וכי קיים פער משמעותי בינם לבין עובדות המקרה הנוכחי.
כחלק מנימוקיה המרכזיים לקולא הדגישה השופטת כי מעורבותו של הנאשם הייתה מינורית ביותר וברמה הנמוכה ביותר האפשרית. לנאשם לא מיוחסים תכנון מוקדם, ידיעה מראש על כוונות התקיפה, או קבלת טובת הנאה או מניע אישי, שכן החוב הכספי לא היה אליו אלא לנאשמים האחרים. צויין כי כל חלקו של הנאשם באירוע הסחיטה התמצה בנוכחותו במקום ובכך שאפשר לנאשם 1 להשתמש במכשיר הטלפון שלו, מבלי שנוכחותו השפיעה אקטיבית על זירת האירוע.
באופן דומה, גם בנוגע לעבירת הסמים מצאה השופטת נסיבות מקלות, שכן מדובר בעבירה של תיווך לסחר ולא בעבירת סחר מושלמת. הנאשם לא לקח חלק בעסקאות עצמן או בהעברת הכספים, אלא רק סייע ביצירת הקשר הראשוני בין הצדדים. מעבר לכך, מהראיות עלה כי הן המתלונן והן נאשם 2 היו מעורבים באופן עמוק ועצמאי בעסקי הסמים, וכי רכישת הסמים התבצעה ביניהם גם ללא כל קשר או תלות בפעולות התיווך של הנאשם. נוכח האמור נקבעו מתחמי ענישה שנעים בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.
בסוגיית המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם בגין עבירת איומים, קבעה השופטת כי באופן עקרוני עבירה שאינה מושלמת, כגון סיוע או ניסיון, אכן מסוגלת להפעיל תנאי, אך במקרה הנדון אין להפעיל את המאסר על תנאי, בשל היעדר החפיפה הנדרשת בין יסודות העבירות. השופטת הסבירה כי סעיף 427 לחוק העונשין, שעניינו סחיטה בכוח, כולל יסוד של שימוש בכוח שלא כדין אך אינו כולל יסוד של איומים. מאחר שהמחוקק עצמו הבחין באופן ברור וקבע מסגרת נפרדת ועצמאית לסחיטה באיומים בסעיף 428, מדובר בהסדר מיוחד הגובר על הכלל. פרשנות המזהה בין השניים הייתה מחמירה עם הנאשם שלא כדין, ועל כן טענת המאשימה להפעלת התנאי נדחתה לחלוטין.
נוכח הפוטנציאל השיקומי והתיקון המשמעותי של כתב האישום, לצד גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירה, הטילה השופטת עליו עונש של 8 חודשי עבודות שירות, עונשי מאסר על תנאי וחילוט מכשיר הטלפון ששימש בזירת האירוע.
Reload document 
Open in new tab