השופט: ניר זנו
ביום 30.1.24 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פציעה ותקיפה סתם. על פי המפורט בכתב האישום, ביום 17.7.22 על רקע סכסוך כספי בין השניים, דחף הנאשם קטין אחר בעת שרכב על אופניו והפילו תוך שאמר לו שזו רק מקדמה על חשבון הכסף שחייב לו. בהמשך הצליף במתלונן באמצעות חפץ כלשהו ולאחר שהמתלונן התקשר למשטרה, פתח הנאשם במנוסה והטיח אבן בראשו של המתלונן שדָּלַק אחריו.
צויין כי כתב האישום הוגש לראשונה נגד הנאשם ביום 18.7.23 ובשל העובדה שהוגש בחלוף תקופת ההתיישנות, הבהירה התביעה ביום 24.7.23 כי התיק הוגש באופן מקוון בשגגה. לפיכך הורה בית המשפט ביום 30.7.23 על מחיקת כתב האישום.
בדיון שהתקיים ביום 1.5.24 העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית של הגנה מן הצדק וב"כ המאשימה הגישה את הבקשה שהוגשה מטעמם לקבלת אישור היועמ"ש לצורך הגשת כתב האישום שהוגש בינואר 2024 כאמור.
לעניין הליך השימוע טען הסניגור כי מכתב היידוע נשלח לכתובת שלא היתה רלוונטית נכון למועד שליחת המכתב, וזאת חרף העובדה שאביו של הנאשם עדכן את כתובת המגורים החדשה במשרד הפנים מייד לאחר מעבר הדירה שאירעה מספר חודשים לאחר האירוע. בנוסף נטען כי חקירתו של הנאשם נערכה במועדים שונים בחלקם למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה, בניגוד לנוהל הגבלת משך חקירה של חשוד וכי נפלו פגמים רבים בבקשה לאישור היועמ"ש להעמיד את הנאשם לדין לאחר חלוף השנה מביצוע העבירה, וכפועל יוצא אף באישור היועמ"ש שניתן.
ב"כ המאשימה טענה כי יש לדחות את הטענה לעניין השימוע שכן לאחר שביום 18.6.23 התברר לתביעה שהנאשם העתיק את כתובת מגוריו, נשלח מכתב יידוע נוסף לכתובתו העדכנית. באשר לטענת ההגנה מן הצדק צויין כי כפי הנראה, ההגנה לא ידעה שכתב האישום הוגש בשגגה, לאחר חלוף שנה, ביולי 2023, ובשל כך התיק נסגר והוגשה בקשה לקבל את אישור היועמ"ש להגשת כתב האישום בהתאם לסעיף 14. עוד צויין כי מכיוון שהנאשם נחקר על עבירה שאינה בסמכות התביעות, התיק עבר קודם לפרקליטות והגיע לתביעות במאי 23', לאחר שהפרקליטות החליטה להעביר את התיק לטיפול התביעות. לגבי משך החקירה נטען כי המדובר בהשלמות חקירה שבוצעו באופן חריג לאחר ההתיישנות, אולם היועמ"ש היה מודע לכך ובכל זאת אישר את הגשת כתב האישום.
השופט ניר זנו קבע כי אמנם ניתן לגזור את השיקולים שהובאו בפני היועמ"ש עת נתן החלטתו לבקשת התביעה לקבלת אישור להגיש את כתב האישום שבנדון. אולם, לצורך בחינת שיקול הדעת שעמד מאחורי ההחלטה להעניק במקרה זה אישור להגשת כתב אישום, בפרט לנוכח המשמעות החריגה של ההחלטה שאינה אמורה להינתן דרך שגרה, לא ניתן להסתפק בהנמקה כללית לגבי חזקת התקינות של פעולת הרשות והיה על המאשימה לפרוש בפני בית המשפט ובפני הצדדים בצורה מלאה את השיקולים שהביאו את היועץ המשפטי לממשלה או את המוסמך מטעמו, להורות על הגשת כתב האישום על אף השיהוי.
בנוסף, התנהלות התביעה במקרה שבנדון לוקה בשיהוי ועומדת בניגוד לסעיף ג (6) להנחיות על פיו תיקים בהם החשוד היה קטין בעת ביצוע העבירה, יטופלו במהירות וביעילות. שכן, הלכה למעשה חלפו 4 חודשים ממחיקת כתב האישום המקורי ועד להגשת הבקשה ליועמ"ש, כאשר כתב האישום הנוכחי הוגש רק ביום 30.1.24.
באשר לטענתו של ב"כ הנאשם בעניין הליך השימוע נקבע כי נוכח העובדה שטענת המאשימה לפיה שלחה מכתב יידוע נוסף לכתובתו העדכנית של הנאשם ללא ידיעת הסניגור, ומשלא נטען אחרת על ידו, הרי שלא נפל כל פגם בשליחת מכתב היידוע לנאשם. צויין כי סעיף 60א קובע, כי רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה מתייחס למקרים בהם מיוחסת לחשוד עבירה מסוג פשע, בעוד במקרה שבנדון עסקינן בעבירות מסוג עוון.
באשר לטענה בדבר הימשכות הליכי החקירה בתיק זה בניגוד לנוהל הגבלת משך החקירה נגד חשוד, נקבע כי גם אם הנוהל ופרקי הזמן הקבועים בו יחולו רק על משך החקירה המשטרתית ועד להעברת התיק לתביעה לצורך החלטתה, קרי עד ליום 23.5.23, וכי לצורך השלמות החקירה שבוצעו לא נדרש אישור מיוחד כפי שנטען על ידי ב"כ הנאשם בהסתמך על הנוהל – עדיין ההתנהלות בתיק זה אינה מניחה את הדעת ולוקה בשיהוי מצטבר. הודגש כי כתב התביעה המקורי הוגש ביום 18.7.23, יום לאחר חלוף שנה מביצוע העבירה, קרי לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, ובכל זאת לאחר מחיקתו בוצעו השלמות חקירה נוספות, לרבות השלמות שבוצעו באוקטובר 23', קרי שלושה חודשים לאחר מחיקת כתב האישום המקורי.
נוכח המפורט לעיל קבע השופט זנו כי מתן תוקף להתנהלות המאשימה עומד בסתירה לעקרונות ההעמדה לדין והשפיטה שבחוק הנוער ופוגע פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות עד כדי שהוא מצדיק את ביטולו של כתב האישום, וכי אף בחינת המקרה בראיית המבחן התלת שלבי שנקבע בהלכת בורוביץ' מובילה למסקנה זהה.
ת"פ (השלום לנוער – ת"א-יפו) 70922-01-24 מ"י נ' פלוני, ניתן ביום 9.6.2024