לטענת המערערת, היא הסכימה לכך שהחלקה הדרומית תירשם על שם הממונה בתנאי שהיא תוכל להחכירה מאוחר יותר ללא מכרז במחיר שיקבע השמאי הממשלתי. הערעור נדחה משלא נמצא להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בימ”ש המחוזי, באף לא אחת מהסוגיות העומדות על הפרק: לא בהיבט החוזי; לא בהיבט המנהלי (הבטחה מנהלית); ולא בסוגיית ההתיישנות.
ביהמ”ש העליון קבע כי לא נמצא להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בימ”ש המחוזי: לא בהיבט החוזי; לא בהיבט המנהלי, ולא בסוגיית ההתיישנות