נקבע כי במקרה הנדון היו לנתבע סיבות להאמין סובייקטיבית באמיתות תלונתו. על כל פנים, גם אם נניח שמניע הנתבע בעצם הגשת התלונה נגד התובע ללשכת עורכי הדין היה פסול (לכאורה על מנת להביא להפסקת המשך ייצוגם המשפטי ע"י התובע), עדיין ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תעמוד לו, ובלבד שהנתבע האמין באמיתות תלונתו, והיותה מבוססת על חשד סביר.
ביהמ"ש: גם אם מניע המתלונן להגשת תלונה כנגד עו"ד לוועדת האתיקה היה פסול, עדיין עומדת לו הגנת תום הלב ובלבד שהאמין באמיתות תלונתו