השופט תומר סילורה
בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת הביטוח הלאומי כי שיחה קולקטיבית שהתקיימה על רקע מצב הקורונה (שהתפרצה כחודש לפני) הייתה חלק מרוח התקופה (צַיִיטְגַיִיסְט). אליבא דבית הדין, אין להקל ראש בסיטואציה שנוצרה במסגרתה עובד שמועסק במשך 16 שנים במקום עבודה, באופן יציב, מוזמן לשיחה בהשתתפות כלל עובדי המפעל ובמהלך השיחה מודיע המנכ"ל על הוצאה לחל"ת, צמצומים ואף פיטורין. ביה"ד: "הרי לא בכל יום מכנס מנכ"ל מפעל את העובדים ומודיע להם על יציאה לחל"ת וצמצומים".
התובע יליד 1959, עובד כמנהל המחלקה. ביום 17.3.20 המנכ"ל קיים שיחה עם עובדי המפעל בו עבד התובע שמהותה צמצום ההגעה של עובדי המפעל למפעל לאור נגיף הקורונה, הוצאה לחל"ת ואף פיטורין. לטענת התובע, לשמע דברים אלה של מנכ"ל המפעל, הוא נלחץ מאוד, נקלע למצוקה נפשית וחרדות שהתגברו וזאת מחשש לאבד את מקום עבודתו ומקור פרנסתו מזה כ- 16 שנה. לזה יש להוסיף כך התובע, את נגיף הקורונה אשר נחת על העולם כרעם ביום בהיר. בתגובה לדברי המנכ"ל, התובע חש כאב מפלח בחזה, אך תחילה ייחס זאת למצב רוחו הירוד. התובע המשיך להרגיש חולשה, לחץ בחזה ולא חש בטוב גם למחרת. ביום 19.3.20 הרגיש התובע כאב משמעותי, דקירות בחזה באופן רציף ועייפות. ביום 20.3.20 כאשר הכאבים החמירו מאוד פנה התובע לבית החולים אסותא אשדוד שם נבדק והתגלה כי הוא סובל מאוטם שריר הלב. מכאן התביעה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 19.3.20 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995. הביטוח הלאומי דחה את התביעה בטענה כי מדובר היה בחלק מ "רוח התקופה" ומכאן התביעה מושא הדיון.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה.
לאחר ששמענו את עדות התובע ומעיון בכל המסמכים שבתיק שוכנענו כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה שאירע לו ביום 17.3.20.
כך, מעדות התובע עולה שביום 17.3.20 התקיימה שיחה עם מנכ"ל המפעל בו עובד התובע ויתר העובדים ושם נמסר לעובדים כי עובדי המפעל יצאו לחל"ת וייתכנו אף פיטורים וצמצומים במצבת כח האדם עקב נגיף הקורונה. התובע מתאר שנלחץ מאוד כששמע את דברי המנכ"ל והיה בחרדות מחשש שהוא יאבד את מקום עבודתו מזה כ- 16 שנים. התובע מציין במפורש "אני קיבלתי את זה מאוד מאוד קשה" וכן העיד "לא בן אדם צעיר וחששתי למקום העבודה שלי ולפרנסה שלי". מדובר באירוע מוגדר במקום ובזמן, אירוע שיש לו חריגות אובייקטיבית שלא במהלך העניינים הרגיל של מקום העבודה (הרי לא בכל יום מכנס מנכ"ל מפעל את העובדים ומודיע להם על יציאה לחל"ת וצמצומים). מעבר לכך נציין, כי אף פקידת התביעות בפנייתה לרופא המל"ל מיום 25.6.20 ראתה באירוע כאירוע חריג וציינה "בתאריך 17.3.20 (יומיים לפני האירוע) התקיימה שיחה בין כלל העובדים למנכ"ל החברה ושם נמסר כי עקב הקורונה יוצאו עובדי המעל לחל"ת וחלקם אולי לא יוחזרו. מבחינה עובדתית אני רואה באירוע זה כאירוע חריג. אבקש חוות דעתך לקשר הסיבתי ואבחנה רפואית". אנו דוחים את טענת הנתבע לפיה מדובר בשיחה קולקטיבית שהתקיימה על רקע מצב הקורונה (שהתפרצה כחודש לפני) והיא הייתה חלק מרוח התקופה, כלומר לטענת הנתבע השיחה אינה עונה על יסוד הפתאומיות כפי שמופתע אדם שמזמינים אותו לשימוע. לטעמנו, אין להקל ראש בסיטואציה שנוצרה במסגרתה עובד שמועסק במשך 16 שנים במקום עבודה, באופן יציב, מוזמן לשיחה בהשתתפות כלל עובדי המפעל ובמהלך השיחה מודיע המנכ"ל על הוצאה לחל"ת, צמצומים ואף פיטורין. לטעמנו מדובר בהחלט באירוע חריג (ואף פקידת התביעות ראתה בזה כך). מטעמים אלה ומאחר והגענו לכלל מסקנה כי התובע חווה אירוע חריג בעבודתו ביום 17.3.20 - יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם הלבבי בו לקה.
סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם בו לקה התובע.
ב"ל (עבודה ת"א) 40150-08-21 א' ר' נ' המוסד לביטוח לאומי. ניתנה ביום 28.9.22.
Reload document 
Open in new tab