ביהמ"ש המחוזי בת"א אישר פסק בורר שניתן בסכסוך בין חברת שיכון ופיתוח לבין חברת דיור לעולה, ודחה את טענות חברת שיכון ופיתוח כנגד אישור הפסק, שהתבססו על עילות חריגה מסמכות (סעיף 24(3) לחוק הבוררות), העדר הזדמנות לטעון, עילה מתחום כללי הצדק הטבעי (סעיף 24(4) לחוק), עקב פרשנות הבורר לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, וכן טענת עיוות דין (סעיף 26 לחוק), וכי הפסק מנוגד לתקנות הציבור (סעיף 24(9) לחוק).