בקיום יום המנוחה השבועי והועדתו בשבת לגבי יהודים, חתר המחוקק להגשים שתי מטרות משולבות זו בזו – מטרה סוציאלית, שיסודה בתפיסה של רווחה חברתית, ומטרה דתית-לאומית, שיסודה בציוויי ההלכה ומסורת ישראל. המטרה הסוציאלית, עיקרה בכך שביום המנוחה השבועי יוכל אדם להינפש לרווחתו הגופנית והנפשית.
יום המנוחה נועד לאפשר לאדם לבלות בחיק משפחתו ובחברת ידידים; הוא נועד להותיר זמן פנוי לפעילויות שונות הקרובות ללבו של האדם, ובהן השתלבות בחיי תרבות ורוח ועיצוב תרבות הפנאי לפי רוחו וטעמו.
המטרה הדתית – לאומית של השבת משווה ערך של ציווי דתי ליום המנוחה, המשקף את היות השבת קניין לאומי של העם היהודי שיש לשומרו בקהילת ישראל. כך הבהיר בג”ץ, בדחותו את עתירתה של חברת רהיטים, לקבלת היתר להעסקת עובדים יהודים בשבתות וחגים.
איסור העסקת יהודים בשבת