המערער טוען, כי איום בהתאבדות אינו מקיים את היסוד העובדתי של עבירת הסחיטה באיומים, המחייבת איום בפגיעה "שלא כדין".
בית המשפט המחוזי דוחה את הטענה, ומבהיר כי מעשים שהחוק לא אסר לעשותם, אך גם לא התיר לעשותם, והם מהווים פגיעה בערכים בעיני החברה - יהוו איום שלא כדין. בכך נכלל גם המאיים בפגיעה בעצמו, כאשר הוא יודע שהדבר יהווה "סחיטה נפשית" כלפי הזולת.