פסק הדין עוסק בשאלה עקרונית בדיני עבודה: מהן חובותיו של מעסיק כאשר עובדת שלו הוטרדה מינית על ידי צד שלישי, במקרה זה מטופל במחלקה פסיכיאטרית. בית הדין האזורי לעבודה קובע כי החוק למניעת הטרדה מינית אינו חל ישירות על סיטואציה שבה המטריד אינו עובד או ממונה מטעם המעסיק. עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי לפטור את המעסיק מחובותיו, שכן ניתן לגזור חובות אלה ממקורות אחרים, ובראשם חובת תום הלב החוזית וחובתו הכללית של מעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה. ביישום למקרה הקונקרטי נקבע כי המדינה, כמעסיקה, לא עמדה בסטנדרט הנדרש בטיפול באירוע ההטרדה שחוותה התובעת, ועל כן חויבה באחריות לפיצוי.
אחריות מעסיק להטרדה מינית על ידי צד שלישי: גבולות החוק והשלמתו בדין הכללי