פסק הדין בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים, בעניין הצפיפות בבתי הסוהר, ניתן ביום 13.6.2017 (להלן: עניין הצפיפות). בעתירה, העותרים עמדו על כך שהשר לביטחון פנים כמייצג הממשלה פעל בניגוד למספר חוקים ונורמות: חקיקה רגילה, חוקי יסוד, המשפט הבינלאומי, המשפט הנהוג במדינות העולם הדמוקרטיות (משפט משווה) והמשפט העברי. במאמר זה אטען כי הפרה מצטברת זו מעלה שאלות חוקתיות מן המעלה הראשונה ועולה כדי פעולה של השעיית חוקים על ידי המדינה, שהיא בבחינת משבר כליאה ומשבר ריבונות. משבר הכליאה בא לידי ביטוי בכך שעד לפסק הדין המדינה סברה כי אין הגבלה חוקית על סמכותה להחזיק אסירים בכל שטח מחייה שהוא. בכך, המדינה פעלה מחוץ לחוק ובניגוד למקורותיו הנורמטיביים, מה שיצר משבר ריבונות פנימי (בשמירה על זכויות יסוד ושלטון החוק) וחיצוני (בשמירה על נורמות בינלאומיות ועל מעמדה של ישראל בחברת המדינות הדמוקרטיות המפותחות). בחלקו השני של המאמר אטען כי משבר ריבונות וכליאה זה שריר וקיים גם בהקשרים אחרים של זכויות אסירים, ועל כן על בתי המשפט, ובמיוחד בתי המשפט המחוזיים הדנים בעתירות אסירים, לאמץ גישה רחבה יותר בעניין זכויות אסירים, שלא תסתפק בדיון מינהלי באשר לסבירות הפעולה של הרשות, אלא תאמץ מודל חוקתי שמשמעותו היא בחינת ההפרה של הזכויות הנפגעות מול החוקים, חוקי היסוד ומקורותיהם הנורמטיביים, תוך דיון בתכליות החוק ובמידתיות הפגיעה ותוך התייחסות להיבטים רחבים של הזכות – עקרוניות הזכות, תחולתה על כלל האסירים, פעילותה המוסדית-מבנית של המדינה במימוש הזכות לאורך שנים ועוד. גישה חוקתית רחבה זו, שאינה מסתפקת בדיון מינהלי באשר לסבירות הפעולה של הרשות, חשובה במיוחד בתקופה שבה מנסות הרשויות לצמצם את היקף עתירות האסירים המוגשות. פסק הדין בבג"ץ הצפיפות מצביע על הפער בין שתי הערכאות – בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט הגבוה לצדק. בעניין הצפיפות בחן בית המשפט את פעולת הרשות באמצעות המודל החוקתי, בעוד בתי משפט מחוזיים הדנים בענייני זכויות אסירים דנים בטענות האסירים המובאות אליהם בנושאים דומים של תנאי מחייה בעיקר באמצעות מודל מנהלי. אשר על כן, פסק הדין מסמן לבתי המשפט המחוזיים כי אף עליהם לבחון את עתירות האסירים באמצעות המודל החוקתי בנוסף למודל המנהלי, ולהרחיב את גישתם המצומצמת בנושא זה.
Reload document 
Open in new tab