במאי 2016 חלה פריצת דרך משמעותית בשביל הצר והמפותל שעליו פוסעים עניי ישראל והקרוי "הזכות לקיום בכבוד". במאמר זה נבקש להציג ולבאר את פריצת הדרך שחלה, ולהצביע על אפשרויות ליישם
אותה בתחום שבו לשמירה על כבוד האדם משמעות קריטית –במסגרת המשפט הפלילי. המאמר יורכב מהקדמה קצרה שתציג את הניסיונות שנערכו בישראל להגדיר ולכמת את הזכות לקיום בכבוד,
לאחר מכן יוצג דוח הועדה לחדלות פירעון )להלן: דוח חריס(, אשר קובע לראשונה בצורה ברורה ורשמית את הסכום המינימאלי הדרוש למשפחה לשם קיום בכבוד, על בסיס חישובים סטטיסטיים באשר ליוקר המחיה בישראל. דוח חריס, שהורתו בתחום פשיטת הרגל וההוצאה לפועל, חולל, לטעמנו, מהפכה בתחום גביית החיובים מאנשים בעוני, אשר יוצרת אדוות גם בתחומי משפט אחרים. במאמר זה, נבקש לעמוד על חלק מן ההשלכות המשפטיות שיש לעמדתנו לדוח חריס על המשפט הפלילי ובפרט על השימוש בסנקציות או
בכלים כלכליים במסגרת המשפט הפלילי – משלב המעצר, עד למנגנונים שונים של אכיפה וענישה כלכלית ועד לשחרור על תנאי. כפי שנראה, הכימות שמגלם דוח חריס לזכות לקיום בכבוד יכול להוות מגן משפטי ראשון במעלה כנגד פגיעה בלתי מידתית לא רק בזכות החוקתית לקיום בכבוד, אלא גם בזכות לחירות ובזכות לשיוויון בין עניים ועשירים.
Reload document 
Open in new tab