לאחרונה במסגרת גיליון מספר 267 של כתב עת זה פרסמו חברינו המלומדים מהסנגוריה הציבורית, גיל שפירא, מנהל מחלקה וממונה ארצי על ייצוג אסירים, ויגאל בלפור, עוזר משפטי לסנגור הציבורי הארצי, מאמר ובו ביקרו את הפרקטיקה של שימוש בכוח לצורך נטילת טביעת-אצבע הנדרשת לצורך חדירה למכשירי טלפון סלולריים. במאמרם טענו בלפור ושפירא כי בהיעדר מקור סמכות מפורש בחקיקה ראשית, אין רשויות החקירה רשאיות ליטול בכוח טביעת אצבע מנחקר לצורך חדירה לטלפונים סלולריים. לנוכח חשיבות הנושא, התכבדנו לפרסם מאמר תגובה זה המבקש להציג את ההצדקות ולהתמודדות עם הביקורות על פרקטיקה זו. מסקנתנו בדבר המצב המשפטי הנוכחי – הפוכה משל חברינו המלומדים. כפי שנציג להלן, לגישתנו ניתן להשתמש בכוח סביר לצורך התגברות על הגנת סיסמה והצפנה, ככל שהדבר אפשרי מבחינה טכנית וככל שהשימוש בכוח מתגבר במישרין על הגנת הסיסמה ולא מוביל את החשוד למסור בעצמו את ה"מפתח" לצורך החדירה אל חומרי המחשב המוגנים שלו.
Reload document 
Open in new tab