קביעת בית משפט כי נאשם ביצע מעשה רצח "בנסיבות חריגות בחומרתן" יש בה כדי להוסיף, הלכה למעשה, 10 שנות מאסר לעונש המאסר המינימלי שישא בו. שכן, קביעה כאמור שוללת את סמכותה של ועדת השחרורים המיוחדת להמליץ לפני נשיא המדינה על קציבת המאסר לתקופה שהיא פחותה מ- 40 שנים, על אף שבמקרים שבהם לא נקבע כי מעשה רצח הוא חריג בחומרתו, רשאית הוועדה להמליץ על קציבת העונש ל- 30 שנים. משכך, ולנוכח ההגדלה המשמעותית של תקופת המאסר המינימאלית במקרים שבהם ייעשה שימוש בסעיף 30ב לחוק, ניתן היה לצפות שהמחוקק יגדיר מהן אותן "נסיבות חריגות בחומרתן", או למצער יקבע אמות מידה ליישום הוראת הדין הנוקשה, אך החוק שותק לחלוטין בהקשר זה; אין בו מתווה כלשהו באשר לאופן שבו בית משפט אמור להכריע בשאלה האם אכן מתקיימות "נסיבות חריגות בחומרתן" במקרה כזה או אחר, וחֶסֶר מהותי זה יוצר, לטעמי, מצב משפטי עמום ומעורפל שאף חותר תחת עקרון החוקיות.
Reload document 
Open in new tab