מטרתו של מאמר זה היא להציג בפני הקוראים התפתחות פסיקתית מהשנים האחרונות שהביאה להצרת גבולותיה של עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) הן במישור הפרשני והן במישור האכיפתי. שני פסקי הדין המרכזיים שיוצגו בהקשר זה הם רע"פ 8736/15 זילפה בר צוברי נ' מדינת ישראל ורע"פ 6478/15 מדינת ישראל נ' קמארי.
המאמר יבקש גם להצביע על כך שניתן לעשות שימוש בכלים משפטיים שהוזכרו בשני פסקי דין אלו כדי להביא להצרת גבולות של עבירות נוספות, בשני המישורים האמורים מעלה.
Reload document 
Open in new tab