המשיב, המואשם ברצח, טוען כי שחרורו ממעצר של נאשם שני המעורב בעניין - מחייב גם את שחרורו הוא. בית המשפט העליון קובע כי שחרורו של הנאשם השני היה מוטעה, ואין בו כדי להוביל לשחרורו של המשיב. באיזון בין החשש מפני הפלייתו לרעה של המשיב, לבין החשש ששחרורו יסכן את בטחון הציבור - גובר בנסיבות העניין הצורך להבטיח את שלום הציבור.
