לנאשם יוחסה החזקת הרואין שלא לצריכה עצמית בכלא. הנאשם טען כי קם בעניינו סייג הכורח. לטענתו, החזיק בסם שקיבל מאחר, אסיר עולם, ולא היה בידו לסרב לדרישת האחר. לו היה מוסר לסוהרים כי נתבקש להחזיק בסם, היה צפוי להפגע מאסירים אחרים. הנאשם לא נשא בנטל הוכחת הסייג האמור, ולפיכך הורשע בדין.
בגוזרו את דינו של הנאשם, מתחשב בית המשפט השלום, בין היתר, בחלוף הזמן, וכן בטענת הנאשם כדלעיל. הטענה אמנם לא הוכחה, אך במסגרת הטיעונים לעונש יש לתת לה משקל. בנסיבות אלה, מסתפק בית המשפט במאסר מותנה וקנס.