השופט: אחסאן חלבי
למדינה: עו"ד איציק פרץ
לנאשם 1: עו"ד ניר פּלסר
לנאשם 2: עו"ד משה אלון ועו"ד דיאנה שומסקי-שגיא
כנגד הנאשמים, שוטרי משמר הגבול בשירות חובה, הוגש כתב אישום בגין מעשה פזיזות ורשלנות בחומר נפץ, וזאת בעקבות אירוע מיום 2.1.23 אשר התרחש במהלך פעילות מבצעית להריסת בית מחבל בכפר דאן. על פי המתואר בכתב האישום, בעת יציאת שיירת כלי הרכב מהכפר לכיוון בסיס "סאלם", פתח נאשם 2 את דלת הרכב הממוגן כדי לאפשר השלכת רימונים, ואילו נאשם 1, יחד עם שוטר נוסף שזהותו אינה ידועה, השליכו רימוני הלם וגז לעבר אזרח שעמד בשולי הכביש ללא כל הצדקה מבצעית. כתוצאה מהשלכת הרימונים נפצע המתלונן באורח קשה ונגרם לו נזק בלתי הפיך בעינו.
ב"כ המדינה טען כי זריקת הרימון נעשתה ברשלנות פושעת וללא כל הצדקה מבצעית, תוך שהיא נסמכת על עדויות המתלונן ואחיו שטענו כי לא היו זריקות אבנים במקום, וכן על סרטון המתעד את רגע הפגיעה. ההגנה, מנגד, העלתה טענות מקדמיות רבות וביניהן פגמים קשים בניהול החקירה, טענת הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, לצד הטיעון המרכזי של הנאשם 1 כי זריקת הרימון הייתה מוצדקת מבצעית לאור דריכות הכוחות והפרות הסדר לאורך הציר, וטיעונו של הנאשם 2 כי לפתיחת הדלת לא היה קשר פלילי לזריקת הרימון על ידי אחר.
בבואו לנמק את החלטתו, פתח השופט בניתוח המסגרת הנורמטיבית של סעיף העבירה והדגיש כי לפי הפסיקה, לצורך הרשעה נדרשת רשלנות גבוהה במיוחד, המגלמת סטייה נכבדה וממשית מאורח ההתנהגות המקובל. השופט ציין כי אף שכתב האישום תיאר בהרחבה את החבלה החמורה בעינו של המתלונן, פציעה זו אינה חלק מיסודות העבירה, ובכל מקרה לא הוכח קשר סיבתי ישיר בין הרימון שזרק נאשם 1 לפגיעה, בין היתר מאחר שנזרק באירוע רימון נוסף.
בנוסף, פסק בית המשפט כי אף שהסרטונים מטעם התביעה קבילים כראיה, זווית הצילום הצרה שלהם אינה משקפת את מלוא התמונה בזירה. השופט הצביע על חוסר עקביות בעדותו של אחי המתלונן לגבי מועד התיעוד, משכו והפסקות הצילום. כפועל יוצא, נקבע כי הסרטונים אינם מפריכים את גרסת הלוחמים, לפיה היו בזירה מפרי סדר או איומים רחוקים יותר שהסתתרו במטעי הזיתים.
יתרה מכך, עדויותיהם של קציני הצבא והמשטרה, ובהם סמח"ט מנשה ומפקד הפלוגה של מג"ב, חיזקו את גרסת ההגנה באשר לעצימות הסיכון שבו פעלו הלוחמים. העדים אישרו כי המבצע היה מורכב ומתוח, במהלכו נתקלו הכוחות במטענים רבי עוצמה, כולל מטען שהוטמן במקרר וזעזע את הכוח, וכי ניתנה הוראה פיקודית חד-משמעית לפעול בנחישות ולשמור על ציר תנועה נקי מפני חמושים וזורקי אבנים.
משקל רב יוחס לעדותו של מפקד הפלוגה בשטח, אשר טען כי שימוש ברימון הלם הוא אמצעי קל ביותר לפיזור הפגנות ביו"ש, ואף הביע תמיהה על עצם ההחלטה להגיש כתב אישום פלילי נגד הלוחמים בגין אירוע מבצעי מסוג זה. לשיטתו, גם אם חלה חריגה בהתנהלות הכוח, מדובר לכל היותר בתקלה מקצועית או באי-עמידה בהנחיות, ולא בפעילות בעלת אופי פלילי.
בית המשפט קבע כי גרסתו של נאשם 1 מהימנה ועקבית, וזאת לאחר שהלוחם הסביר כי פעל תחת דריכות מבצעית גבוהה והשליך את הרימון לעבר תנועה חשודה שזיהה, כפי שנדרש לעשות מספר פעמים באותו היום. עדות זו נתמכה באופן מובהק בעדויותיהם של לוחמים אחרים ששהו ברכב המשוריין, אשר אישרו כי ציר היציאה היה נתון לאיומים ויידויי אבנים, וכי הפעילות כולה בוצעה מתוך הרכב ובהתאם להנחיות. באשר לנאשם 2, נקבע כי התביעה כשלה לחלוטין בהוכחת אשמתו, שכן פתיחת דלת המשוריין היוותה צורך מבצעי שוטף לצורכי תצפית והגנה. מחומר הראיות עלה כי מח"ש כלל לא תחקרה אותו על סיבת פתיחת הדלת, ולא הובאה כל תשתית ראייתית המלמדת על תיאום מוקדם או שותפות פלילית בינו לבין נאשם 1.
חלק מרכזי בנימוקי בית המשפט הוקדש להתנהלותה הפסולה של מח"ש. צויין כי היחידה החוקרת תפסה והשתמשה שלא כדין בחומרים מתוך התחקיר המבצעי של משמר הגבול, תוך הפרה בוטה של החיסיון המוחלט המוענק להם בסעיף 102 לחוק המשטרה. השופט מתח ביקורת נוקבת על "זיהום" החקירה וקבע כי השימוש בחומרים אלו פגע קשות ב"קדושת התחקיר" ובצורך להפריד באופן מוחלט בין הליכי למידה מבצעיים לבין הליכים פליליים. לצד זאת, צוין כי החוקרים הפגינו חוסר בקיאות בדיני חסיונות, נמנעו מלבצע חקירות המשך חיוניות, ואף לא חקרו או העידו את מפקד הכוח הישיר שניהל את האירוע מהרכב. מחדלים אלו יצרו פערים ראייתיים קשים והותירו סימני שאלה מהותיים בנוגע להנחיות שניתנו ללוחמים בזמן אמת.
נוכח האמור הורה השופט חלבי על זיכוי הנאשמים והדגיש כי בנסיבות של פעילות מבצעית דינמית ותחת איום ביטחוני ממשי, לא ניתן לבחון את שיקול דעתם של הלוחמים "בתנאי מעבדה", והעובדה שלוחם נוסף השליך רימון באותו רגע בדיוק, רק מחזקת את הספק הסביר לגבי סבירות התנהגותם. השופט הוסיף כי אלמלא הוחלט על זיכוי הנאשמים לגופו של עניין, היה מקום לבטל את כתב האישום מכוח דוקטרינת "הגנה מן הצדק", וזאת בשל הפגיעה החריפה בהגינות המשפטית שגרמה התנהלות רשויות החקירה והתביעה.
ת"פ (השלום – חיפה) 21598-06-24 מ"י נ' פלוני ואח', ניתן ביום 9.6.2026
Reload document 
Open in new tab