פסק הדין עוסק בשאלה האם יש להורות על ביטול עסקת מתנה שבמסגרתה העבירה אם קשישה את דירתה היחידה לאחת מבנותיה ללא תמורה. הסוגיה המרכזית היא האם המתנה ניתנה מתוך רצון חופשי וגמירות דעת, או שמא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת, תוך ניצול חולשתה של האם ויצירת ניכור בינה לבין בתה האחרת. בית המשפט קובע כי יש לבחון עסקאות מתנה בזהירות מוגברת, במיוחד כאשר מדובר באדם מבוגר ובנכס מרכזי, וכי ניתן להחיל את דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת גם על עסקאות מתנה. בנסיבות המקרה נקבע כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת המצדיקה ביטול העסקה.
