פסק הדין עוסק בתביעתו של שחקן כדורגל זר ששיחק בקבוצת מכבי פתח-תקווה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בתום תקופת העסקתו. בית הדין נדרש לבחון את מעמדו של שחקן כדורגל כעובד, את השלכות קיומו של פסק בוררות קודם בין הצדדים, ואת השאלה האם שכרו של שחקן מקצועי כולל בתוכו רכיבים סוציאליים וגמול עבודה בימי מנוחה וחג. נקבע כי מרבית רכיבי התביעה אינם מזכים בפיצוי, למעט זכאות חלקית להפרשות פנסיוניות ולהפרשות לקופת פיצויים, תוך קיזוז חוב פסוק שנקבע בבוררות.
פסק בוררות שניתן בחוסר סמכות איננו בטל מעיקרו אלא ניתן לביטול בלבד