הרכב השופטים: דפנה ברק-ארז, גילה כנפי-שטייניץ, יחיאל כשר
פסק הדין עוסק בהתנגשות בין זכותה של אישה לממש הורות גנטית באמצעות עוברים מוקפאים שנוצרו מביציותיה ומזרעו של בן זוגה לשעבר, לבין זכותו של אותו בן זוג שלא להיות הורה בעל כורחו לאחר פרידתם. המקרה התעורר על רקע מחלה קשה שבעטיה נאלצה האישה לעבור כריתת רחם, כך שהעוברים המוקפאים היו האפשרות היחידה שנותרה לה להורות ביולוגית, וזאת באמצעות פונדקאות. בית המשפט העליון נדרש להכריע האם ניתן להתיר שימוש בעוברים חרף התנגדות הגבר, תוך בחינת ההסכמות המוקדמות בין הצדדים, הדין הנוהג בישראל והאיזון החוקתי בין הזכויות המתנגשות.
רקע עובדתי: הצדדים, בני זוג לשעבר שלא נישאו, פנו יחד להליך שימור פוריות לאחר שהמבקשת אובחנה כחולה בסרטן. במהלך הטיפול נשאבו מגופה שלוש ביציות בלבד, אשר הופרו בזרעו של המשיב והוקפאו. זמן קצר לאחר מכן חלה החמרה במצבה הבריאותי והיא נאלצה לעבור כריתת רחם, ובכך נשללה ממנה האפשרות לשאת היריון בעצמה או לבצע שאיבת ביציות נוספת. חודשים אחדים לאחר מכן בני הזוג נפרדו. בהמשך הקים המשיב משפחה חדשה והפך לאב לילדים, בעוד שהמבקשת נותרה ללא ילדים, והעוברים המוקפאים היוו מבחינתה את הסיכוי האחרון להורות גנטית. במהלך טיפולי הפוריות חתמו הצדדים על “תצהיר” שהוצג להם על-ידי המרכז הרפואי, ובו נקבע בין היתר כי העוברים מיועדים להחדרה לרחמה של האישה ולא לאם נושאת. התצהיר כלל סעיפים הנוגעים להסכמה, אחריות הורית עתידית ואפשרות חזרה מההליך. בהמשך, לאחר הפרידה, ביקשה המבקשת את הסכמת המשיב להשתמש בעוברים לצורך פונדקאות; המשיב סירב בטענה כי מעולם לא נתן הסכמה לכך וכי ההסכמה שניתנה הייתה מוגבלת לשימוש במסגרת זוגיות ובהחדרה לרחמה בלבד.
בבית המשפט לענייני משפחה התקבלה תביעת המבקשת. נקבע כי יש לאפשר לה שימוש בעוברים באמצעות פונדקאות, תוך אימוץ מתווה היועצת המשפטית לממשלה שלפיו תנותק זיקת ההורות של המשיב ליילוד. בית המשפט הדגיש את הסתמכותה של המבקשת ואת חוסר תום הלב שיוחס למשיב. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור בדעת רוב. נקבע כי נדרשת הסכמה מתמשכת של שני הצדדים לכל שלב, וכי התצהיר וההתנהלות מלמדים שהמשיב לא ויתר על זכותו להתנגד. דעת מיעוט במחוזי סברה כי יש להעדיף את זכות המבקשת להורות נוכח ייחודיות מצבה ומתווה ניתוק ההורות שהוצע.
הדיון המשפטי: בית המשפט דן בסוגיות המרכזיות הבאות:1. איזון בין הזכות להורות לבין הזכות לאי-הורות – האם בנסיבות שבהן לאישה אין אפשרות אחרת להורות גנטית, גוברת זכותה על זכותו של הגבר שלא להיות הורה. 2.תוקף והיקף ההסכמה המוקדמת – פרשנות התצהיר והאם ניתן לראות בהסכמה שניתנה ככוללת גם פונדקאות או ככזו הדורשת הסכמה מחודשת.3. תחולת דוקטרינות של הסתמכות והשתק – האם התנהגות המשיב יצרה הבטחה מחייבת או מניעות מלחזור בו. 4.השלכות הדין הנורמטיבי – חקיקה ראשית, תקנות ונהלי משרד הבריאות, והאם קיימת הסדרה מפורשת או חסר חקיקתי. 5. משמעות האפשרות לניתוק זיקת ההורות של הגבר – האם מתווה כזה מפחית את הפגיעה בזכותו לאי-הורות.
בית המשפט עמד על כך שאין בישראל הסדרה חקיקתית מלאה לשאלת גורל עוברים מוקפאים בין בני זוג שנפרדו. חוק הפונדקאות מסדיר בעיקר את היחסים בין ההורים המיועדים לאם הנושאת ואינו עוסק במישרין במחלוקות בין בני הזוג עצמם. תקנות משרד הבריאות ונהלים שונים דורשים הסכמה מדעת בכתב, אך אינם נותנים מענה ברור למצב של חזרה מהסכמה לאחר ההפריה. הניתוח המשפטי התמקד במתח שבין אוטונומיה אישית וחופש בחירה עתידי של הגבר לבין הזכות החוקתית להורות של האישה, כאשר נשקלה גם שאלת הסתמכותה על מצגי המשיב והאם היה עליו לגלות את היסוסיו. כמו כן נבחנה משמעות האפשרות המשפטית לנתק את זיקת ההורות של המשיב לאחר הלידה, כגורם המקהה את הפגיעה בו.
פסק הדין ניתן בהרכב של שלושה שופטים: דעת הרוב – סברה כי יש להדגיש את עקרון ההסכמה המתמשכת ואת הזכות לאי-הורות. לשיטתם, ההסכמות הכתובות וההתנהלות מלמדות כי לא ניתנה הסכמה בלתי חוזרת לשימוש עתידי בעוברים, ובפרט לא לשימוש באמצעות פונדקאות לאחר פרידה. נקבע כי כפיית הורות, גם אם ניתן לנתק פורמלית את הזיקה המשפטית, פוגעת באופן מהותי באוטונומיה ובחירות האישית. דעת המיעוט – הדגישה את ייחודיות המקרה ואת העובדה שמדובר בהזדמנות האחרונה של האישה להורות גנטית. לשיטתה, משקלו של הפתרון המוצע לניתוק זיקת ההורות מצמצם משמעותית את הפגיעה במשיב, ולכן יש להעדיף את זכות המבקשת להורות, בדומה לרציונל שנקבע בפרשת נחמני. התוצאה הסופית: בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי – שקיבל את ערעור המשיב והתיר לו להתנגד לשימוש בעוברים – נותר על כנו. בכך נקבע כי בנסיבות המקרה גוברת הזכות לאי-הורות והדרישה להסכמה מתמשכת של שני הצדדים לכל שלב בהליך.
בעמ 57929-12-24 פלונית נגד פלוני, המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, משרד הבריאות (ניתן ביום: 29.1.26)
Reload document 
Open in new tab