השופטת: אביטל אמסלם-גלבוע
לנאשמת: עו"ד ליאת ארזי, מטעם הסניגוריה הציבורית
בפני בית המשפט בקשת ההגנה לקבלת חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, במסגרת תיק פלילי בו מואשמת הנאשמת בזיוף תעודה של משרד הבריאות לשם קבלת עבודה בבית החולים שיבא. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השלמת חקירה שבוצעה לאחר הגשת כתב האישום, בעקבות מידע חדש שהעבירה עדת תביעה המועסקת במשרד הבריאות.
ההגנה טוענת כי המאשימה חרגה מהנחיות פרקליט המדינה וביצעה את השלמת החקירה כדי למלא חללים ראייתיים שעלו במהלך משא ומתן בין הצדדים, ולא רק בשל המידע החדש. לטענתה, עיון בתוצרי השלמת החקירה מעלה כי רוב השאלות שהופנו לעדה לא נגעו למידע החדש, אלא לנושאים שהיו ידועים למאשימה עוד טרם הגשת כתב האישום. הודגש כי השלמת החקירה בוצעה רק לאחר שהתקיימה פגישה בין ב"כ הצדדים בה הוצגו קשיים ראייתיים, וכי העובדה שלא נגבתה גרסה נוספת מהנאשמת מחזקת את החשד שמדובר במקצה שיפורים פסול. לצורך ביסוס טענה של "הגנה מן הצדק", ביקשה ההגנה לקבל את החלטת פרקליט המחוז המאשרת את השלמת החקירה ואת ההנחיות שהועברו ליחידה החוקרת.
ב"כ המדינה טענה כי הצורך בהשלמת החקירה התעורר עוד טרם הפגישה עם ההגנה, בעקבות שיחה עם העדה לקראת הכנתה לעדות, והוסיפה כי השלמת החקירה נועדה להבהיר סוגיות עובדתיות העולות מהמסמכים החדשים ולחדד נקודות שלא פורטו די הצורך בהודעה המקורית, מבלי לשנות את התשתית הראייתית הבסיסית שעמדה בבסיס האישום. לשיטתה, השלמת החקירה אושרה כדין על ידי פרקליט המחוז בהתאם להנחיות הרלוונטיות ולפסיקה.
במישור הפרוצדורלי, כך נטען, המסמכים המבוקשים – החלטת פרקליט המחוז ומכתבי ההנחיה ליחידה החוקרת – אינם מהווים "חומר חקירה" כהגדרתו בחוק, אלא נחשבים לתרשומת פנימית חסויה של הפרקליטות. לפיכך, אין כל עילה משפטית להעבירם לעיון ההגנה וכי כל טענה בנוגע לחוקיות השלמת החקירה צריכה להתברר במסגרת התיק העיקרי ולא בהליך לפי סעיף 74.
בית המשפט נדרש להכריע האם החלטת פרקליט המחוז לאשר השלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום, והנחיותיו ליחידה החוקרת, מהוות "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ. השופטת אביטל אמסלם-גלבוע קבעה כי לא כל מסמך שנרשם על ידי פרקליט הוא אוטומטית "תרשומת פנימית" חסויה, והמבחן המכריע הוא הרלוונטיות של המידע להגנת הנאשם. נקבע כי אם המסמך מכיל נתונים המשפיעים על ניהול ההגנה או כאלו שאינם ידועים לנאשם, הנטייה תהיה לגלותו.
במוקד ההחלטה עמדה הנחיית פרקליט המדינה 6.11, הקובעת כי השלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום היא חריג המחייב נימוקים מיוחדים, במיוחד כאשר ניתן היה לבצע את הפעולות בשקידה סבירה טרם הגשת האישום. השופטת קבעה כי מאחר שהמאשימה אישרה כי השלמת החקירה שימשה גם כדי "לעשות סדר" בעדויות קיימות מעבר למידע החדש, הרי שחריגה פוטנציאלית מהנחיות אלו מקימה להגנה טענה לגיטימית שראוי לבררה.
בנוסף נדחתה עמדת המדינה לפיה אין לדון ברלוונטיות החומר להגנה במסגרת הליך זה. נקבע כי חובת בית המשפט לבחון האם קיים "קצה חוט" שיסייע לנאשמת, וכי חשיפת המסמכים הכרחית למען מראית פני הצדק ושמירה על הליך הוגן, וזאת כדי לאפשר להגנה לבחון האם השלמת החקירה נבעה ממניעים פסולים של תיקון חסרים ראייתיים שעלו במשא ומתן.
לסיכום, הורתה השופטת על חשיפת דוח התרשומת מיום 18.9.25 (למעט משפט אחד שאינו רלוונטי) ומסמך השלמת החקירה מיום 28.9.25 במלואו, מתוך קביעה כי מסמכים אלו מאירים את הבסיס להשלמת החקירה ואת הנתונים שהמאשימה ביקשה ללבן. עם זאת, נדחתה הבקשה לעיון במסמך מיום 19.10.25, שכן הוא נמצא ככזה שחוזר על תוכן המסמכים הקודמים ללא תוספת מהותית.
בע"ח (השלום – ת"א-יפו) 1130-11-25 מ"י נ' תהאני, ניתן ביום 25.1.2026
Reload document 
Open in new tab