פסק הדין עוסק בתביעה הצהרתית לביטול רישום בעלות בדירת מגורים הרשומה על שם בת המשפחה ולקביעה כי הבעלות האמיתית בדירה שייכת לאמה וליורשי אביה המנוח. השאלה המרכזית הייתה האם רישום הזכויות על שם הבת משקף בעלות אמיתית או שמדובר ברישום פורמלי בלבד שנעשה בנאמנות עבור ההורים. בית המשפט קבע כי על אף חזקת נכונות המרשם, הוכח כי הדירה נרכשה מכספי ההורים ונרשמה על שם הבת מטעמי קבלת הטבות סוציאליות. לפיכך הוצהר כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לאם ומחציתן ליורשי האב. הנתבעת חויבה בהוצאות.
רישום פורמלי מול בעלות מהותית: נאמנות קונסטרוקטיבית בדירת מגורים במשפחה