השופטים: שמואל בורנשטיין, דרור ארד-אילון, עמית מיכלס
נגד המערער ואביו הוגש במקור כתב אישום שייחס להם עבירות של החזקת מכשיר לביצוע פשע, התחפשות או שימוש ברעלה לביצוע פשע והסתתרות בבניין לביצוע פשע, ולמערער יוחסה גם עבירה של נהיגה ברמזור אדום. נטען כי המערער הגיע יחד עם אביו, בשעות הבוקר, לפתח תקווה ביום 29.1.21 ברכבו. והשניים הסתובבו ברחובות שונים בעיר, נכנסו לבניינים שונים תוך ניהול שיחות ביניהם.עוד נטען כי במהלך שהותם, נכנס המערער לבניין ברחוב עולי בבל 6 כשהוא נוקט באמצעי הסתרה לזהותו.
בית משפט השלום זיכה את המערער ואביו ממרבית העובדות שיוחסו להם, למעט העובדה שהמערער עטה מסכת קורונה ונכנס לבניין בפתח תקווה ויצא לאחר מספר דקות. על בסיס הרשעה חלקית זו, נידון המערער לעונשים שכללו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון וקנס כספי בסך 2,500 ש"ח.
על הכרעת הדין האמורה ערער המערער לבית המשפט המחוזי, ובעקבות המלצת בית המשפט הסכימה המשיבה לזכות באופן מלא את המערער, למעט עבירת הנהיגה ברמזור אדום.
לאחר הזיכוי המלא כמעט, עתר המערער לבית משפט השלום בבקשה לפיצוי לפי סעיף 80 לחוק, אך בקשתו נדחתה. במסגרת החלטה זו נקבע כי עצם הזיכוי אינו מקנה זכות אוטומטית לפיצוי, וכי העילות החלופיות הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין - "לא היה יסוד להאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" - אינן מתקיימות בעניינו. בפני בית המשפט המחוזי ערעור על החלטה זו.
במסגרת הערעור נטען לקיומו של חשש מהותי ליכולת המותב שדן בתיק העיקרי להכריע באופן בלתי תלוי בבקשת הפיצוי. לטענת ההגנה, לא התקיים יסוד סביר לאשמה, מאחר שהעובדות בכתב האישום לא תיארו ביצוע עבירה באופן מפורט וברור, וחומר החקירה היה דל וחסר תשתית ראייתית מספקת, מה שהפך את הזיכוי לצפוי מראש.
המערער הוסיף וטען כי החלטת התביעה להגיש כתב אישום "תקדימי" כעבירה עצמאית לפי סעיף 410, ובקשת המעצר עד תום ההליכים, היו בלתי סבירות וחסרות זהירות, במיוחד נוכח היעדר הוכחה לכוונה פלילית והעובדה שהמערער שהה כשנתיים במעצר או תחת תנאים מגבילים. לפיכך עתרה ההגנה לפיצוי ותשלום שכר טרחה, ולא רק בגין נזקים חריגים.
ב"כ המדינה טענה כי נוכח קביעת בית המשפט קמא לפיה התובע פעל במסגרת שיקול דעת סביר והוגן לאחר שעמדו בפניו ראיות שיכלו להצדיק את הגשת כתב האישום, המקרה אינו עונה על הקריטריונים הקבועים באף אחת משתי העילות המפורטות בסעיף 80 לחוק. בנוסף נטען כי המערער לא עמד בחובת ההסבר שהוטלה עליו לגבי נוכחותו במקום.
בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בקביעת בית משפט קמא לפיה לא התקיים יסוד סביר להאשמה. זאת, מאחר שבעת הגשת כתב האישום התקיימה תשתית ראייתית התומכת במסקנה זו וגרסת המערער נמצאה בלתי מהימנה. נקבע כי עילת "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" לא התקיימה לגבי טיב הזיכוי או נסיבותיו האישיות של המערער, שכן הנזק שנגרם לו לא היה חריג מזה הנגרם לכל נאשם העומד לדין.
חרף הקביעה כי העילות החוקיות לפיצוי (לפי סעיף 80) אינן מתקיימות במלואן, מצא בית המשפט המחוזי לנכון להתערב ולפסוק למערער פיצוי בגובה 5,000 ש"ח. הנימוק לכך היה שאורך תקופת המעצר (חודשיים ו-21 יום, בנוסף לתקופה בתנאים מגבילים) לא עמד "בהלימה מלאה" לעבירות שיוחסו למערער.
עפ"ג (המחוזי – מרכז-לוד) 65947-06-25 פוגוליילו נ' מ"י, ניתן ביום 22.10.2025
Reload document 
Open in new tab